שד"ל על ישעיהו כד:טז

1מכנף הארץ, מקצה הארץ.

2זמירות שמענו צבי לצדיק, במפלת בבל נשמע את העמים כלם שיאמרו צדיק כי טוב ואוי לרשע רע, בראותם מפלת הממלכה החטאה.

3צבי לצדיק, חלק צבי, גורל צבי, נחלת צבי, חלק נחמד יש לצדיק, כלומר אשרי הצדיק, כי הרשע אם ירום עד שמים לסוף יפול.

4ואומר רזי לי, הנביא מוכיח עצמו, כאומר אני חטאת עד היום כי הייתי אומר כי להיותי צדיק אין גורלי טוב אלא רע, ולא צבי לי, אלא רזי לי, לשון רזון ומחסור, כי הייתי אומר הנה הבוגדים בוגדים ותמיד בוגדים בגד של בוגדים ואין מעכב בידם, כטעם ואני כמעט נטיו רגלי וכו' כי קנאתי בהוללים וגו' (תהלים ע"ג ב').

5ואומר, לשון זה נאמר כשהמאמר השני מתנגד אל הקודם, ודוגמתו ואני אמרתי לריק יגעתי (למטה מ"ט ד'). כך פירשתי בשנת תק"צא, ועתה בשנת ת"רא נראה לי שאין ואומר כמו ואני אמרתי (עיין מה שכתבתי בב"הע תק"פט עמוד 92), ובכל מקום שהכוונה אני הייתי חושב, מצאנו תמיד אמרתי, או אני אמרתי (עיין למטה ל"ו ה'), ולא בשום מקום ואומר, אך ואומר ענינו תמיד אמירה מאוחרת, לא קודמת למה שנזכר קודם לכן, לפיכך הנני מפרש ואמר רזי לי, כששמעתי אומרים צבי לצדיק, ואשרי הצדיק, אמרתי אוי נא לי, שעם היותי צדיק, לא יבואני רק רע כל היום, כי תמיד הבוגדים בוגדים וכו'.