שד"ל על ישעיהו כו:טו

1יספת לגוי ה', יסף לשון הגדלה ורבוי, כמו להוסיף לכם תבואתו (ויקרא י"ט כ"ה), ויספו ענוים בה' שמחה (למטה כ"ט י"ט).

2לגוי, לכל גוי, כמו שנים ליום (במדבר כ"ח ג'), לאיש (ברא' מ"ה כ"ב), לבית (שמות י"ב ג'), לשבט (דברים א' כ"ג), לדור (תהלים כ"ב ל"א), והכוונה כאן אצל כל גוי.

3יספת לגוי נכבדת, הטעם יספת נכבדת לכל גוי, כלומר הרבה נכבדת, כבוד גדול עשית לך אצל כל גוי.

4יספת נכבדת, יספת להכבד, הרבית לעשות לך כבוד, עשית לך כבוד גדול, ובא נכבדת במקום להכבד, כמו כי לא אוסיף עוד ארחם (הושע א' ו'), כי לא יוסיף יבא בך עוד (למטה נ"ב א').

5נכבדת, עשית לך כבוד, כמו ואכבדה בפרעה.

6רחקת כל קצוי ארץ, הכבוד הזה אשר עשית לך, הרחקת אותו עד כל קצוי ארץ, כטעם כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ (תהלים מ"ח י"א), ומצאנו לשון רחוק אצל כבוד ושם, ויצא שמו עד למרחוק (ד"ה ב' כ"ו ט"ו), וחסרה מלת עַד או אֶל, כמו ומלאכיו חנס יגיעו (למטה ל' ד'), ואם לא תגיע ידו די שה (ויקרא ה' ז').

7יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת, אינו אלא מאמר אחד, שנכפלה תחלתו לתפארת מליצת השיר, וכן המנהג בשירי הקדש להתחיל מלה אחת או שתים או שלש מן המאמר, ולתת אחריהן שם פרטי או כנוי פרטי דרך קריאה (ווקאטיף), ולכפול אח"כ תחלת המאמר, ולהוסיף המלות הצריכות להשלמתו, כגון נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם (תהלים צ"ג ג'); ועיין שמות ט"ו ו', שופטים ה' י"ב, תהלים כ"ט א', ע"ז י"ז, צ"ב י', צ"ד א' וג', צ"ו ז', קי"ג א', קט"ו א', משלי ל"א ד', ש"הש ד' ח' וט', וז' א'. וכיוצא בזה הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך (חבקוק ג' ח'), אלא שהוא משונה קצת, והוא כאלו כתוב הבנהרים חרה אפך ה', אם בנהרים חרה אפך? והמפרשים כלם פירשו יספת לגוי נכבדת, שני מאמרים, רש"י פירש יספת לישראל תורה וגדולה וכבוד, ונכבדת מהם, שהם מודים ומשבחים לפניך; רא"בע פירש הפך זה, יספת ליסר אותם פעם אחר פעם, והם הודו כבודך; ור"דק יספת והגדלת להם כל טובה לפי שנכבדת עמהם? ודון יצחק פירש הוספת טובה לאומות, וכי עשית לך בזה כבוד? והכורם פירש אספת וכלית כמעט (לשון אסוף אסיפם) את הגוי אשר בו נכבדת ורחקת אותו לכל קצוי ארץ; ורוז' וגיז' פירשו הרבית והגדלת את ישראל, ובזה עשית לך שם ותהלה, והרחקת קצוי ארצם, כלומר הרחבת גבולם (וכן פירש גם דון יצחק מלות רחקת כל קצוי ארץ, אלא כי רוז' מפרש ל' עבר כמשמעו, וגיז' מפרש ל' תפלה; והנה לא מצאנו בשום מקום מליצת יסף לו או הוסיף לו בענין הגדיל אותו, הרבה אותו, אך יאמרו תמיד הוסיף עליו, כמו יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם (תהלים קט"ו י"ד); זולתי בשני מקומות בא אל במקום על: הראשון ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם (ש"ב כ"ד ג'), וב"דה (א' כ"א ג') כתוב על; והשני ותוסף אל תזנותיה (יחזקאל כ"ג י"ד); ולא תבא הל"מד אחר לשון הוספה אלא לסימן הדאטיף, כשאחריו אקוזאטיף אחר, כמו יוסף ה' לי בן אחר (ברא' ל' כ"ד), להוסיף לכם תבואתו (ויקרא יט כה), ויספת לך עוד שלש ערים (דברים יט טו), כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך (משלי ג' ב'), ויוסיפו לך שנות חיים (שם ט' י"א), ולעולם לא יחסר האקוזאטיף, אלא שלפעמים תעמוד מלת הכנוי במקום השם, כגון ומה יוסיף לך (תהלים ק''ך ג'), וכה יוסיף לו (ש"ב ג' ט'), ואוסיפה לך כהנה וכהנה (ש''ב י"ב ח'), מלות הכנוי מה כה וכהנה עומדות במקום השם, ורומזות על האקוזאטיף, כלומר על הדבר שאומרים עליו שיתוסף או שלא יתוסף. ואמנם מליצת רחקת כל קצוי ארץ לפירוש דון יצחק ורוז' וגיז' אין לה שום דמיון במקרא.