שד"ל על ישעיהו כז:יא

1ביבש קצירה, הרבה נדחקו המפרשים לפרש תשברנה שהוא ל' רבים, ולי נראה ברור שהפעל חוזר לנשים, כלומר כשייבש קציר בבל, כשתפול ממלכתה, ישבר וידכא לב הנשים שהיו רגילות לבא ולהאיר אותה, וזה מנהג נהוג אצלם ונראה שהיה חק בחגי ע''ז שלהם, והיה לשמחה גדולה אצלם, ואולי ג"כ היה מתערב במנהג ההוא הזנות והניאוף, ע"'כ יהיה לב הנשים ההן נשבר כשיהיה נמנע מהן החק ההוא. ואחר שהזכיר המנהג ההוא של שטות ושל עבירה, הוסיף כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. והמפרשים פירשו תשברנה סעיפיה או פארותיה, ופירשו נשים באות מאירות אותה, שתבאנה הנשים ללקט העצים לשרוף אותם באש, ולא הבינו כי יבשת הקציר איננו כאן אלא משל, ואין כאן מקום לנשים ללקט עצים, גם מאירות אותן או אותם הי"לל אם הכוונה על הסעפים והפארות, גם אין מאירות כמו שורפות, ולא מצאנו רק אצל המזבח ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א' יו"ד), ואין הכוונה ולא תשרפו מזבחי, אלא הוא לשון הנופל על מין הבערה שהיא עבודה לגבוה, או חק לעז, ואותה חוזר לעיר כי בכל העיר היו עושות ההבערה. ותלמידי מוה"רר ישראל גדליה קזיס הרופא זצ"ל מוסיף כי קרוב הדבר שהיו עושים המדורות בשמחת הקציר וכמו שעושים גם היום בקצת מקומות ביום כ"ד יוניוס שהוא זמן הקציר; והנה אמר ד"מ כי אז ייבש הקציר ולא תהיה עוד שמחה, והנשים הרגילות להבעיר המדורות ההן תאבלנה ונכון הדבר.