שד"ל על ישעיהו כח:יד

1מושלי העם הזה, הנכון כר"שי ורא"בע מלשון על כן יאמרו המושלים (במדבר כ''א כ''ח); ור"דק ודון יצחק ורוז' וגיז פירשו לשון ממשלה, אך אין שום יחס בין אנשי לצון לאנשי ממשלה, ורחוק שיקרא לשרי העם אנשי לצון, כי השרים אם היו כורתים ברית עם מצרים, לא עשו זה דרך לצון והעדר תבונה, אלא בעצה עמוקה לפי מחשבותם, גם המאמר עצמו שהנביא מיחס להם כלו משל ומליצה, כרתנו ברית את מות וגו', וקרוב הוא שהיו בעם קצת משוררים ומושלי משלים אשר כשמעם מחשבת קצת מן השרים לכרות ברית עם מצרים, נשאו המשל הזה, ואולי ג"כ השרים שכרו אותם לכך למען ימשכו את לב העם אחרי מחשבותם, והיו אנשי לצון, כי היו אומרים משליהם כפי רצון אחרים. אנשי לצון לץ הפך חכם, כמ"ש אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט' ח'), אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא (שם שם י"ב), והוא אדם שאינו מתנהג אחר השכל, ועושה כל מעשיו לא בתבונה, אלא לפי מה שיערב לו לפי שעה, כמו שכתוב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (שם כ"א כ''ד), והוא מחרף מוכיחיו, יוסר לץ לוקח לו קלון (שם ט' ז'), ומעשיו כמעשי שכור, כי היין (כלומר השכור השטוף ביין) נמשל ללץ, כמ"ש לץ היין (שם כ' א'); והלץ אף אם יבקש להתנהג בחכמה לא יוכל, בקש לץ חכמה ואין (שם יד ו); ושרש לוץ קרוב לשרץ לוז, ובערבי לאץ, שענינם עוות ועקום, כגון ונלוזים במעגלותם (שם ב' ט"ו), כי תועבת ה' נלוז (שם ג' ל"ב), ותבטחו בעשק ונלוז (ישעיה ל' י"ב). והנה לץ אין ענינו כלל בכל המקרא מלעיג או בדחן אלא איש עקש הנוטה מן הדרך הישרה ותועה אחרי שרירות לבו; וכן זדים הליצוני (תהלים קיט נא) טעמו כטעם יבושו זדים כי שקר עותוני (שם שם ע"ח), וכן אוילים יליץ אשם (משלי י"ד ט') ענינו האשם יעות דרכם של האוילים (ותרגומו מתלין, ונ"ל שהוא ט"ס, וצ"ל מפתלין, ל' נפתל ועקש, וכן ונלוזים במעגלותם, תרגומו ומפתלין), וכן יליץ משפט (שם י"ט כ"ח) ענינו יעות משפט, כי עד בליעל גורם עוות הדין והנם התורגמן נקרא מליץ מפני שהופך המאמר מלשון ללשון(EX UNA IN ALIAFH LINGUAHI VERTERE CONVERTERE) וכן שם מליצה שהוא מחובר תמיד למשל או לחידה (משלי א ו' וחבקוק ב' ו') ענינו מאמר משונה מן הדבור המורגל ומלא תמונות מליציות הנקראות בל' יוני בשם TOPOHOS שענינו CONVERSIO הפוך ונליזה.