שד"ל על ישעיהו ג:כד

1מק, הוא אבק עצים שאכלם עש, כמו שרשם כמק יהיה (למטה ה' כ"ד), ובלשון חכמים מקק ספרים ומקק מטפחותיהם (שבת צ'); והמקק ניתן על הפצעים והמכות לרפואה, וישעיה אומר כי בנפול האנשים במלחמה אז תשפל גאות הנשים, ותהיינה ממלאות צרורות בשמיהן מקק עצים לתת על מכות אנשיהם. והמפרשים (וגם רוז' וגיז') פירשו שימק בשרן.

2נקפה, אומר אני שהיא אספלנית, ולשון נקפה דבר הנדבק, כהוראת שרש נקף בארמי ובלשון חכמים; אמר כי תחת החגורות שהיו הנשים חוגרות לכבוד והדר, קרעו אותן לקרעים, לעשות מהן רטיות לבעליהן המוכים.

3מעשה מקשה, תקון השער באופן שיהיה על הראש כדמות גוף עב וקשה.

4קרחה מריטת השער לאבל, כמו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת (דברים י"ד א'); אמר כי במקום רבוי השער שהיו הנשים וגדלות על ראשן ומתפארות בו, יקרחו קרחה בנפול בעליהן במלחמה.

5פתיגיל, לא נמצא במקום אחר, ואף לא בלשון אחרת, ורבים בקשו לפרשו מורכב משתי מלות ולא אמרו דבר המתישב על הדעת, ומתקבל לאזן שומעת. ואולי עקר המלה אינו אלא פְתִיל, והוסיפו בתוכו אותיות גִי דרך געגועים, להורות פתיל נחמד ונעים, והוא הפך מחגורת שק.

6כי תחת יפי יונתן רש"י וראב"ע רד"ק ודון יצחק פירשו כל זה יהיה להן תחת יופי שהיו מתגאות בו; ורבנו סעדיה פי' דבוק למקרא שאחריו, כי תחת יופי שהיו מתפארות בו מתיך בחרב יפולו, ויש שפירשו לשון כויה, ורד"ק הביא מן התלמוד (שבת ס"ב) חילופי שופרא כְּוָאָה (ובספרינו כתוב כיבא), ובפי' הזה דבקו שרֵידֶר ורוז' וגיז' והביאו ראיות מספורי מלחמות קצת הקדמונים, שבלכדם עיר היו עושים כויות בבשר יושביה בברזל מלובן. והמדקדק ר' שלמה זלמן כהן הענא (בנין שלמה דף ד') פירש בחילוף גיכ"ק קיא תחת יופי, והטעם סחי ומאוס המביא לידי קיא. ודע כי יוחן היינריך מיכיליס מצא בשלשה תנ"ך כ"י אשר בעיר אֶרְפוּרְט כּ֖י תּ֥חת יפי בטפחא ומרכא, וכן הוא בנביאים כ"י שבידי, ותחת בדגש, וכן נכון.