שד"ל על ישעיהו ל:כב

1וטמאתם, אז כאשר תשמעו בקול הנביאים, תתרחקו מעבודת אלילים, ואז לא תחמדו כסף וזהב שעליהם, ולא בלבד תשביתו האלילים, אך גם הכסף והזהב שעליהם יהיה בעיניכם כדבר טמא. וטמאתם, תחשבו טמא, ותקראו טמא, כמו וטמאו הכהן. וגיז' אומר תטמאו אותם בידים להסיר מהם קדושתם, כטעם וטמא את התפת (מ''ב כ"ג ח'), ול"נ שהיו מטמאים את המקומות, כי לא היו יכולים, או לא היו רוצים לאבדם, אבל המטלטלים לא היו מטמאים אותם, אלא מאבדים אותם, כי הם אסורים בהנאה, וזהו שהזכיר כאן הצפוי והאפודה, שאע"פי שהם של כסף וזהב יאבדום וירחיקום כמו דוה. צפוי פסילי כספך, צפוי כסף שעל פסיליך, וכן אפודת מסכת זהבך, אפודת זהב שעל אלהי מסכה שלך, אפילו הכסף והזהב שעליהם יהיה בעיניך כדבר טמא הפסל איננו של כסף, אלא של עץ או של אבן, על שם שפוסלין אותו ומלת כספך דבקה עם צפוי.

2תזרם, תשליכם ותפזרם, כמו ויזר על פני המים (שמות לב כ'). והכוונה תרחיקם מעליך כמו דוה, כמו שמרחיקים אשה דוה; ורוז' וגיז' פירשו כבגדי אשה דוה, ואין צורי גם אין הענין עולה יפה, כי בגדי הנדה מכבסים אותם והם טהוריו ואין צורך לאבדם.

3צא תאמר לו, כמו שאומרים לאשה דוה צאי מן בית, כי היו מרחיקים הנדה ממושבם לבלתי יגעו בה או בבגדיה, ולדעת המסרה צא הוא שם מענין זוהמה וטנוף.