שד"ל על ישעיהו לב:ו

1כי נבל נבלה ידבר וגו', ולכן באמת איננו ראוי להיות לראש ולשר נבל, תחלת גזרתו מן עלה נבל (כרא"בע), ונבל נגזר מן נפל, אלא שיורה מה שבנפילתו נשחת ותאבד צורתו ותשתנה מראיתו; כך העלה והציץ בנפלם ייבשו ויתמוללו, והחי בנפלו מת ותשחת צורתו נקרא נבלה; ומי שישחית דרכו ואבדה ממנו (דרך משל) צורת האדם, והוא נבזה כנבלה, נקרא נבל וירראו נבלה כל מעשה מגונה, ונבל כל איש מגונה, ולפעמים יקראו נבל למי שאינו נכבד כמו הכמות נבל ימות אבנר (ש''ב ג' ל''ג). ומליצת עשה נבלה ענינה עשה מעשה שהוא מגונה בעצמו; אבל עשה נבלה בחברו או עם חברו אין הטעם שעשה מעשה שהוא בעצמו מגונה, אלא שעשה לחברו דבר שמביא חרפה עליו, כמו כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל"ד ז'), לבלתי עשות עמכם נבלה (איוב מ"ב ח') Coccejus ולבו יעשה און, יחרוש ויחשב.

2לעשות חנף, אין חנף מענין חלקלקות כלל, ואף לא זלזול ביראת ה' כדעת רוז', אלא כל מעשה משחת ונתעב, ועיין למעלה כ"ד ה' ולדבר אל ה' תועה, נ''ל (היום ז' שבט תר"כג) לדבר תועה ודברי מרמה נכח פני ה' כלומר בשבועה להריק נפש רעב וגו', לגזול העניים (שאין להם עוזר) ולהורידם לתכלית העוני והמחסור ואמר דרך הפלגה שמי שכבר הוא רעב הם גורמים לו שתהיה נפשו ריקה, כלומר בתכלית הרעב, ומי שהוא צמא הם גורמים לו שיצמא יותר ולא יהיה לו משקה כלל.

3יחסיר, יעשה שיחסר לו משקה, שיהיה המשקה נעדר ממנו. שרש חסר מורה העדר, לא גירעון בלבד, כמו שכתבתי במשתדל (בראשית ח').

4ויחסרו המים, אין ענינו גירעון, אלא העדר, והכוונה כי מקצה ק''ן יום קצת מן המקומות היותר גבוהים נשארו בלי מים. והמים היו הלוך חסור, היו הולכים ונעדרים גם משאר מקומות שלא היו גבוהים כל כך כהרי אררט. ובפירושי כ"י ביארתי יותר, וזה לשוני. והנה בעצם היום ההוא שנשארו מגולים המקומות היותר גבוהים, נחה התבה על הרי אררט שאינם ההרים היותר גבוהים (וכן היא דעת הרמ''בן), והיו עדיין מכוסים במים כל אותו שיעור שהיתה התבה משוקעת במים. אבל בעל סדר עולם ואחריו רש''י האמינו כי הרי אררט הם היותר גבוהים, והוקשה להם כי בהכרח היתה התבה משוקעת במים שיעור מה, והיתה צריכה לנוח קודם שיהיה ראש ההר מגולה לפיכך פירשו ויחסרו המים, שהתחילו להתמעט, לא שנעדרו מכל וכל; ומתוך כך הוצרכו למנות החדשים האמורים בפרשה הזאת באופן שאין הדעת סובלתו ובחדש השביעי הוא סיון שהוא שביעי לכסליו, בעשירי זה אב שהוא עשירי למרחשון, ולפירושי הכל על מקומו יבא בשלום. וכן (שמות י"ו י''ח) וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הכוונה שלקטו המן במדה, עמרים מלאים, ומספר העמרים שלקטו היה כמספר אנשי ביתם, מי שלקח הרבה לא לקח יותר מעומר לגלגולת ומי שלקח מעט לא לקח פחות מעומר לגלגולת, והנה המרבה לא עשה שיהיה לו עומר אחד עודף על מספר בני ביתו, והממעיט לא עשה שיחסר לו עומר אחד ממספר הנפשות שהיו לו בבית.