שד"ל על ישעיהו לג:ז

1הן אראלם, חוזר לצייר פחד בני יהודה בהתקרב חיל סנחריב, כדי לצייר אתכ גדולת התשועה.

2אראלם, לשון אריאל מואב (שמואל ב' כג כ') שענינו גבור חזק, כי כן מנהג הערביים לקרוא לגבורים שלהם אריה, ומן אריאל אמרו אראל להקל על הלשון, ובא שני אריאל מואב בצורת שם יחיד אע''פי שהענין לרבים (שני אריאל), כי באמת לא יתכן לומר אריאלים, כי הרבוי מקומו במלת ארי, לא במלת אל (כמו במלת paterfamilias שמלת pater מקבלת השנוי והרבוי, ומלת familias נשארת תמיד כמו שהיא), ואריות אל היה קשה עליהם לומר, ולפיכך אמרו אראלם אע"פי שהוא לשון רבים, ואין צורך לנקד אראלם בחירק הלמד כדעת גיזו, ולא לכתוב אראלים בי"וד כדעת Lowth וכן מצאתי אח"כ שהיא דעת Hitzig כי אריאל אינו מקבל רבוי להיותו שם מורכב אלא שהוא אומר לקרוא אֲרִאֵלָם וכוונת הכתוב כי הגבורים שביהודה אף הם היו צועקים בחוצות העיר מפחד האויב, ומלאכי שלום שהיו רגילים לבשר את העם שלום. ותשועה, מר יבכיון, וזה היה לדעת רוז' וגיז' בשוב מלאכי חזקיה אליו אחר ששמעו דברי רבשקה, ול"נ כדעת רש"י שהם שלוחים הבאים מערי יהודה לירושלם ומגידים כי האויב כבר לכד את כל הערים, וכי נשמו מסלות וגו'.