שד"ל על ישעיהו לו:א

1ספור ביאת סנחריב ביהודה וחזרתו בבשת פנים לארצו ומיתתו. ויהי בארבע עשרה שנה, אחר שהשלים ישעיה החלק הראשון מנבואותיו, אשר אמר לבני דורו, ורובן על אודות ביאת סנחריב, כתב ספור הענין ההוא המעיד על קיום נבואותיו, ואח''כ ספר מחלת חזקיה כדי לספר מה שנבא אליו על רפואתו ועל השנים שהיה עתיד לחיות, וכן ספר ענין מלאכי מלך בבל למען הגיד נבואתו על גלות בבל ואחר שהגיד כל אלה התחיל נבואותיו לענין עולי הגולה ובנין בית שני, ואחריהן נבואותיו על הגלות האחרונה ועל הגאולה העתידה. והנה הספורים האלה מצאנום ככתבם וכלשונם גם בספר מלכים ב' (י"ח י"ט ך') בשנויים קלים וקצת תוספת והשמטה; ודעת רוז' וגיז' כי לא ישעיה הוא הכותב הספורים האלה אלא מלקטי נבואותיו הוסיפו בסופן את הספורים האלה כפי מה שהיו כתובים בספר מלכים; אמנם ממה שכתוב בד"ה (ב' ל"ב ל"ב) ויתר דברי חזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל, שאין ענינו אלא כפירוש גיז' הנם כתובים בחזון ישעיהו אשר הועלה על ספר מלכי יהודה וישראל, נראה ברור כי באמת כתב ישעיה ספור הקורות שאירעו בימי חזקיהו, ומספרו הועתקו בספר מלכי יהודה וישראל, וידוע כי ספר מלכים שלפנינו הוא קיצור מספר מלכי יהודה וישראל, א"כ הספורים האלה אשר בספר מלכים הם מועתקים מספורי ישעיה, ולא בהפך ועיין פירושי למטה פסוק כ"א; אמנם מה שהביא גיז' וחבריו להחזיק בדעת האחרת אינו אלא כדי להמלט מהודות שנבא ישעיה על גלות בבל, כי הוא אומר כי הנבואה הזאת הראשון שכתבה היה בעל ספר מלכים שהיה אחר החרבן, ומשם הועתקה בספר ישעיה.

2על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם, לאו דוקא כלן, כי נשארו לכיש ולבנה.