שד"ל על ישעיהו לו:כא

1ויחרישו, השרים, כי כן צוה להם המלך, כי לא היה בידו לתת בפיהם מענה, מאחר שלא היה יודע מה ידבר אליהם, ובאמת אם לא היו עונים אותו דבר, אפי' מה שאמרו לו דבר נא אל עבדיך ארמית, יותר טוב היה, כי בדבריהם הרבו גאותו ובספר מלכים כתוב והחרישו העם, כי דבור שני של רבשקה היה מוסב אל העם, ואף הם לא ענוהו דבר, והוא פלא, שהעם כלו יעצור ברוחו ולא ישיב דבר למחרף ומגדף, וגם לא יתפתה אחריו לפתוח לפניו שערי העיר ולמרוד במלכם. והנה המשכיל יראה ויבין כי באמת אין מקום לומר שהעם החריש מפני כי כן היתה מצות המלך, כי אמנם איך יצוה המלך את העם שלא ישיבו לרבשקת והוא לא היה יודע שיסב דבורו אל העם, ובספר מלכים (ב' י''ח י''ח), כתוב מפורש כי שרי מלך אשור קראו אל המלך, ועל כן יצאו אליהם אליקים וחבריו שלוחי המלך, א"כ לא עלתה על לב חזקיהו שידבר רבשקה אל העם, וגם רבשקה לא היה מדבר אל העם אלמלא דברי השרים דבר נא אל עבדיך ארמית, וא"כ לא יתכן שיצוה המלך את כל העם לאמר לא תענוהו, א"כ זכינו לדין כי הספור הכתוב כאן בישעיה הוא המדוקדק לפי אמתת מה שהיה, ואותו שבספר מלכים לקח ממנו, והוסיף בו המעתיק איזה דברים מדעתו, כמו כאן, שראה שהדבור היה מוסב אל העם, ואמר והחרישו העם, ולא ראה כי מלות כי מצות המלך היא לאמר לא תענוהו אינן עולות יפה לפי זה. א"כ מבואר כי הספור הכתוב כאן נכתב בשעת המעשה, וישעיה כתבו, ואשר במלכים הועתק אחר זמן מכאן או מספר דה למלכי יהודה, הפך ממש מדעת הכופרים שהזכרתי למעלה.