שד"ל על ישעיהו לו:ה

1אמרתי אך דבר שפתים, כששמעתי שאתה מכין עצמך להתחזק נגדי למלחמה, הייתי אומר אין זה אלא דבר שפתים שאתה מתפאר שלא תפול בידי, אבל הייתי חושב כי לבסוף כשתראה אותי עם כל חילי מתקרב ובא עליך, תכיר טעותך ותתן לי את כל המס אשר אשים עליך, ותפתח לפני שערי כל עריך (וכן פירש רש''י), כי אמנם (הייתי אומר) הלא תדע כי עצה וגבורה צריך למלחמה, ודבר שפתים לא יועיל ועתה על מי בטחת כי עודך מחזיק במרדתך להסגר בעירך? אמרתי, הייתי חושב, ותבא המלה הזחת בתחלת החלק הראשון מן המאמר, ובתחלת החלק השני ממנו מלת עתה או והנה או אך, או אכן, כשהכוונה שהמחשבה הראשונה היתה בטעות ולא תתקיים בפעל, כמו אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד (במדבר כ''ד י''א), אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאום ה' חלילה לי (ש''א ב' ל'), אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, אכן רוח היא באנוש (איוב ל''ב ז' ח'), אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון (תהלים פ"ב ו' ז'), ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' (למטה מ''ט ד'), ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך (יונה ב' ה'), אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר וכו' אכן השכימו השחיתו (צפניה ג' ז'), וקרוב לזה אמרתי אפאיהם וכו' לולא כעס אויב אגור וכו'; אף כאן שיעור הכתוב כך הוא. אמרתי אך דבר שפתים הוא שאתה תמרוד בי, כי לא תמרוד בי, כי תדע כי עצה וגבורה למלחמה, ועתה הנה טעיתי כי באמת מרדת בי, עתה א''כ על מי בטחת כי מרדת בי דבר שפתים, דבור של התפארות מן השפה ולחוץ, כמו בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי י''ד כ''ג), הכוונה, כל זמן שיחוש אדם על דבר וידאג שמא תצא ממנו תקלה ושמא לא יהיה כפי תאוותו, יהיה מותר וריוח לו, לעולם ירויח איזה דבר ע"י דאגתו ופחדו, כי ע''י כן ישים לבו לעשות מעשהו בתבונה והשכל; אבל דבר שפתים אך למחסור, כשאדם מתפאר בדברים שאין בהם ממש, ואומר אין רע ואין פחד, זה לא יגרום לו אלא הפסד עצה וגבורה למלחמה, טעמו צריך עצה וגבורה למלחמה, כמו שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים (משלי כ''ו ג'), פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר ריב (שם שם כ''א), הטעם צריך שוט לסוס וכו', צריך פחם לעשות גחלים וכו'. וכן פירשתי (בה''ע תקפ''ט) מושל באדם, האדם צריך למושל, אבל הצדיק, מושל שלו הוא יראת אלהים. אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה איננו מאמר אחד, אך שני מאמרים, ובספר מלכים כתוב אמרת, ואינו אלא ט''ס. ורד''ק פירש דבר שפתים על התפלה שהיה חזקיה בוטח בה. ורא"בע פירש העצה והגבורה שלך אינה אלא בדבר שפתים, וקרוב לזה Dathe ואחריו רוז' וגיז' פירשו אני אומר כי אך דבר שפתים כלומר דבר שאין לו קיימא הוא מה שאתה אומר עצה וגבורר יש לי למלחמה; ולפירוש זה מלת אמרתי היא ללא צורך, וחסרה ג"כ מלת לי או לך אחר מלות עצה וגבורה; ורל"בג במלכים פירש אמרתי כי דבר שפתים הוא עצה וגבורה שיתגבר האדם בו למלחמה, שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו, ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמוד נגדו.