שד"ל על ישעיהו לז:ז

1הנני נותן בו רוח, אל תירא ממה שגזם להשחית ארץ יהודה, כי לב מלך ביד ה', והנה אני משנה הסכמתו ואתן בלבו, רוח אחרת, וזה ע"י שישמע שמועה ויסכים לשוב לארצו, וישוב, ושם בארצו ימות בחרב. והנה לא רצה האל לפרש עתה לחזקיהו גם מפלת מחנה אשור בלילה אחד, ולא הגיד לו אלא מה שהיה צריך לאמץ את לבבו באותה שעה, ושובו לארצו היה מספיק להסיר מיהודה פחדם ומוראם, ומות כל מחנהו בלילה אחד אך למותר היה להם, ולגודל הנס אולי לא יאמינוהו; והוסיף והפלתיו יחרב בארצו, למען ידעו כי לא ינקה על נאצותי; ועוד אם היה אומר שיהרוג את כל מחנהו, היה נראה שזה כלו נקמה ממנו על גדופיו, וזה עול שאיש אחד יחטא ועל כל מחנהו הגדול יקצוף והנה רוזאומר כי הדבר פשוט כי ישעיה לא היה יכול להגיד הדברים האלה בטרם בואם, ושאינם א"כ רק תוספת שהוסיף מדעתו מי שכתב הספורים האלה ימים רבים אחרי ישעיה. וגיז' אומר כי ישעיה היתה עינו פקוחה ומשוטטת למרחוק, והיה יודע כי תרהקה מלך כוש יעץ לבוא על סנחריב וידע ג"כ כי בנינוה קשרו עליו עבדיו קשר להמיתו, וע"י כן נבא הדברים האלה; אך עם כל זה הוא מוסיף כי אפשר שהאחרונים הוסיפו. הנבואה הזאת מדעתם; אח"כ הוא אומר כי ראוי לתמוה למה לא נזכר בנבואת ישעיה לא כאן ולא למטה שום דבר ממיתת מחנה סנחריב, והוא משיב כי נראה כי הנס ההוא כלו תוספת שהוסיפו לתפארת הספור בזמן שהיה בעל פה, קודם שיכתבוהו על ספר, ע"כ לא נזכר בנבואה. כי בדו את הנבואה קודם הזמן שבדו הנס ההוא. אוי להם למכחישים, כי טחו מראות עיניהם, מהשכיל לבותם; הלא מי שכתב הספור הזה כאן וגם מי שכתבו בספר מלכים לא השמיטו ספור הנס ההוא בסוף הענין, גם א"א לומר כי תוספת הוא, כי אמנם אם תסיר מכאן פסוק ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וגו', איך יתכן שאחר שאמר נבואת ישעיה המסיימת וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, יסמוך אליה מיד ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה, ואין שום המשך ודבוק בין ענין לענין, ובפרט שהתחיל בספור תרהקה ופסק באמצע ולא הגיד איך נפל הדבר ביניהם, ואין זה מדרך הספור הזה, שהוא מגיד כל פרטי המאורעות באר היטב עד שהוא מגיד שמות המכים את סנחריב ולאיזה מקום נמלטו; א"כ שאי ספור הנס ההוא נוסף, וכמו שגיז' גם הוא מודה בדבר, איך אפוא עלה על דעתו של בעל הספור הזה להגיד לנו מיתת המחנה בלילה אחד ועלה על דעתו ליחס לישעיה נבואה על מות סנחריב בחרב בארצו, ולא זכר להכניס בנבואה ההיא ענין מיתת המחנה שהוא עקר המאורע היהיה כדבר הזה אלא ודאי אין כאן דברים נוספים, ולא ספורים בדויים, אך ישעיה כתב הדברים כהוייתן, והגיד מגפת מחנה סנחריב בלילה אחד, מפני שכן היה הדבר באמת, ולא אמר שהוא הודע הענין לעבדי חזקיהו, כי באמת לא צוהו ה' לדבר להם על זה, גם כי קודם לכן כבר נבא על זה ואמר (ל"א ח') ונפל אשור בחרב לא איש, וקודם לכן (סימן י') והיה אור ישראל לאש וגו' וכבוד יערו וכרמלו וגו', הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וגו' ונקף סבכי היער בברזל וגו'.