שד"ל על ישעיהו לח:כא

1ויאמר ישעיהו, כתב רד"ק זה הפסוק והפסוק שאחריו אינם מהמכתב, ולא מצאתי להם טעם למה נכתבו הנה אחר המכתב, כי משפטם למעלה אחר וגנותי על העיר הזאת, עכ"ל; ודעת דון יצחק כי ישעיה לא הזכיר למעלה כי חזקיה שאל אות, רק אמר כי ישעיה אמר לו וזה לך האות, וכאן אחר תשלום הספור חזר והגיד כי אמת הוא שחזקיהו שאל אות, אלא שלא היה זה לחסרון אמונתו בישעיהו, אלא מפני שהנביא צוהו לעשות רפואה בדרך הטבע (קחו דבלת תאנים), פקפק חזקיהו שמא לא היו דבריו אלא לנחמו, ולכך שאל לו אות. ונ''ל כי צווי לקיחת הדבלת איננו ראיה כלל שאין דבריו מאת ה', כי הנה כן דרך ה' להקדים לאותות ולמופתים פעולה אנושית והיא איננה סבת המופת אך היא לראיה על אמיתת הנס, שיוודע שלא היה הדבר במקרה, אבל ברצון הבורא המקיים דברי נביאו כגון בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם (שמות ז' י"ז) וכן ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (שם ט''ו כ"ה), וכן והכית בצור (שם י"ז ו), ודברתם אל הסלע (במדבר כ' ח'). ונראה כי שני הכתובים הללו לא כתבם ישעיה, כי לאהבת הקצור השמיט ענין הדבלת וענין שאלת חזקיהו האות, והוסיפם מי שיהיה, והעתיק אותם מס' ד"ה למלכי יהודה וישראל (שהיו בו דברים שהוסיפו הסופרים לפי מה ששמעו בבית המלך. עיין למעלה פסוק ח'), ותלמידי מוה"רר דח"א ז"ל מוסיף כי מי שהוסיפם לא רצה להכניסם בתוך הספור, ולא רצה לשלוח יד בדברי ישעיה, ולמחוק וי״ו וזה לך האות ולכתוב ויאמר ישעיהו זה לך האות, ולפיכך הוסיפם בסוף הספור.