שד"ל על ישעיהו ד:ב

1ביום ההוא, בימי חזקיהו שימלוך אחר אחז (דון יצחק) צמח, מטע, כמו וצמח האדמה (בראשית י"ט כ"ה).

2יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד, עם ה' נצר מטעיו יהיה לכבוד בעיני האומות, כי עד עתה היו ישראל נבזים בעיני עצמם, ולא היה חשוב אצלם אלא מה שהיה לקוח מן האומות, ועתה בהפך יהיו גם לצבי ולכבוד בעיני האומות.

3ופרי הארץ, כל מה שהוא מיוחד לישראל, שאיננו ילדי נכרים, אבל הוא כמו פרי ארץ ישראל, יהיה לפלטת ישראל לגאון ולתפארת, יהיה להם לכבוד אצל האומות. ויפה עשו בעלי הטעמים שנתנו האתנח תחת ולכבוד, באופן שהצבי והכבוד איננו דבק עם לפלטת ישראל, כי צמח ה' הוא עצמו פלטת ישראל. ולשעבר הייתי מפרש שפרי הארץ יהיה נכבד וחשוב בעיני פלטת ישראל, אך ראיתי כי אין זו הוראת הלמ"ד, שיש בכחה תמיד להנאתו ולטובתו של אדם, ובפרט כי מצאנו לישעיה (כ"ח ה') פסוק אחר דומה לזה מאד, ושם הלמ"ד (לשאר עמו) אמורה בלא ספק להוראת להנאתם, ולא להוראת בעיניהם. ואמנם שתהיה הכוונה על מלך המשיח (כדעת רדק ואחרים) רחוק הוא מאד מהמשך הפרשה. גם לא יתכן שיקרא המשיח פרי הארץ. ודע כי טעות הדפוס נפל כאן בלשון רש"י, ובמקום לא תכלה צ"ל לא תתלה (תִתָּלֶה) וכן הוא בנביאים כ"י עם רש"י שבידי, וכן הוא אומר אח"כ בהם יתלו את צבי כבודם.