שד"ל על ישעיהו מב:ה

1ונוטיהם, אין צורך לומר שהוא ל' רבים כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט ב'), כי אמנם זה משפט בשמות מנחי ל"ה, פעמים רבות נראים כלשון רבים ואינם אלא לשון יחיד, כמו והיה מחניך קדוש (דברים כ"ג ט"ו), ומראיהן רע (בראשית מ"א כ"א), מראיהם טוב (דניאל א' ט"ו), ולא יכנף עוד מוריך (למעלה ל' כ'), ירעה מקניך (שם שם כ"ג), ומזה בתפלות רצון קוניהם, ובחכמה לא אמרו רצון קונם, מפני ההוראה האחרת שהיתה למלת קוֹנָם בימיהם, שהיתה כנוי לקרבן, והיתה משמעותה אצלם ענין נדר ואיסור כקרבן ובעל ויעתר יצחק (סימן קמ"ו) הגיה רצון קונם, ונפתו אחריו רבים. וענין ונוטיהם איננו ענין מתיחה בלבד, אלא מתיחה בשיפוע כאהל, כמו ויט אהלו, וכן ויט שכמו לסבול, וזולתם רבים, והוא ל' מתנגד לרוקע הארץ שאחריו, שענינו מתיחה ביושר.

2רוקע הארץ, בורא הארץ אשר היא שטוחה (לדעת הקדמונים) ובורא ג"כ צאצאיה, והוא כל הנולד עליה, אדם ובהמה וזולתם.

3נתן נשמה, נשימה, כמו מגערתך ה' מנשמת רוח אפך, מנשמת אלוה יאבדו.

4לעם עליה, עם ל' קהלה וקבוץ, אף שלא מבני אדם, כמו הנמלים עם לא עז (משלי ל' כ"ה), שפנים עם לא עצום (שם שם כ"ו), והכוונה לקבוץ בהמות וחיות שעליה.

5ורוח להלכים בה, הם בני אדם, כי הם לבדם יקראו הולכים סתם, כי סתם הליכה היא בקומה זקופה; ורא"בע ורד"ק ורוז' כתבו בהפך נשמה על האדם ורוח על החיות, כי יחשבו נשמה שם לעצם הרוחני בעל המחשבה, ואיננו כן בתחלת הוראתו, אלא הושאל אח"כ להורות גם עליו, עיין למטה נ"ז י"ו.