שד"ל על ישעיהו מד:יג

1יתארהו, הכנוי חוזר לאליל הנזכר קודם לכן (מי יצר אל).

2בשרד, רוב הקדמונים פירשו חוט של סיקרא, צבע אדום שהנגר מְסַמֵן בו את העץ כדי שיכרות אותו ביושר, וקצת מן האחרונים ועמהם גיז' מפרשים על פי ל' ערבי מחט, ואומרים שהכוונה כמין מחט שהנגר עושה בו סימן בשרטוט, וגיז' אומר כי מזה שרטוט.

3יתראהו בשרד, ענין סבוב, יגביל גבוליו סביב סביב, מלשון ותאר הגבול (יהושע ט"ו), אלא ששם הוא קל והוא עומד, וכאן הוא פִעֵל והוא יוצא.

4במקצועות, כלי או כלים לכרות או להחליק העצים, מל' ואת הבית יקציע מבית.

5יתארהו, השני נתחלף בו החטף פתח לחטף קמץ. לפעמים כשיש תבה או מליצה כפולה, נהגו בעלי הנקוד והטעמים לעשות קצת חלוף בין שתי הפעמים, וזה בשומם בפעם השנית נקודות או טעמים יותר נרגשים, כמו כאן תחלה חטף פתח ואח"כ חטף קמץ וכן בשמות כ"'ו ב' א֣רך | היריעה האחת, ושם ל"ו ט"ו א֜רך היריעה האחת, וכן (שם ט' י"ח) אש֨ר לא היה כמהו, ואחרי כן (שם כ"ד) א֠שר לא היה כמהו.

6לשבת בית, לעג הוא, הוא עושה את הפסל בצורת אדם, אך הפסל לא ידמה לאדם, כי ממקומו לא ימיש, רק יֵשֵב תמיד בבית אשר ישימוהו שם; וקרובים, לזה דברי ר' יוסף קמחי. ויונתן תרגם כתושבחת אתתא יתבת ביתא, אולי נתכוון להשמיע דבר מוסר לנשים שתהיה תפארתן לשבת בביתן ולא להיות יצאניות. ובס' בעל כנפים כ"י (חרוז דם) מצאתי: יש אומרים כמו אשה, ויתכן שידבר דרך שחוק, שהפסל הוא כמלכים המעונגים שתפארתם לשבת בית, ונכנסים אצלו כל חכמיו ושריו, והוא דרך ליצנות, כנאום אליהו ע"ה כי שיח וכי שיג לו (מ"א י"ח כ"ז).