שד"ל על ישעיהו מה:כד

1אך בה' לי אמר, רש"י מפרש על כנסת ישראל אך לי בשם ה' נאמר והובטח צדקות ועז; וראב"ע פירש שהם דברי הנביא, אך בה' הדובר עמי צדקות ועז; ור' יוסף קמחי פירש שהנביא נשבע בה' שהאל אמר לו צדקות ועז; ודעת Dathe, Vitringa וגיז' שהוא המשך דברי ה', אך בה' (עלי אומרים) צדקות ועז, וזה נכון לפי המשך המקראות, אלא שעדיין מלת לי יתרה, כי מאחר שהזכיר בה', ידוע כי עליו אומרים, גם אמר בל' עבר ובל"י קשה, וראוי היה שיאמר אך בה' (יֵאָמַר) צדקות ועז, כלומר עוד יבא יום שכל בני עולם יאמרו אך בה' צדקות ועז. והכורם פירש אך בה' (לי אמר, לי אמר זה בנבואה) צדקות ועז; ועדיין מלות לי אמר יתרות. ורד"ק פירש אך בה' חוזר למעלה, תשבע כל לשון אך בה' לבדו, ולי אמר צדקות ועז מאמר אחר וטעמו כה אמר ה': לי צדקות ועז, ומלת אמר מאמר מוסגר, לי (אמר ה') צדקות ועז לתתם לאשר עבדוני; וזה היותר מתישב על לשון המקרא לפי מה שהוא כתוב לפנינו. ותלמידי יצחק פארדו אומר כי אך בה' הם דברי הנביא לחזק ולקיים את האמור למעלה, כלומר אך בה' לבדו תשבע כל לשון, בה' אשר אמר: לי צדקות ועז, באותו האל האומר הצדקות והעז לי המה ובידי הם, בו לבדו תשבע כל לשון. ולדעתי פירוש ויטרינגא וחבריו הוא היותר נכון לפי המשך המאמר, אך מלות לי אמר נ"ל שנפל בהן טעות, ושהנביא כתב בלא למ"ד אך בה' יֵאָמַר צדקות ועז, ומלת יאמר מאמר מוסגר, כלומר עוד יבא יום שיאמרו כל בני עוֹלם אך בה' צדקות ועז; ואמנם הבי"ת של בה' קרובה בענין לאות המ"ם, כאלו אמר אך מה' צדקות ועז, רק ממנו אפשר לקבל חסדים וגבורה והתגברות ונצחון; אלא שיש חלוק דק בין שמוש הבי"ת ושמוש המ"ם, וזה לפי מה שאומר: דע כי המסובב הנמשך מן הסבה לפעמים רואים אותו בבחינת היותו יוצא ונמשך מסבתו, ובבחינה זאת קושרים אותו באות המ"ם, כמו מחטאת נביאיה; ולפעמים רואים אותו בבחינת היותו נסתר בתוך סבתו והוא בה בכח, ובבחינה זאת קושרים אותו בבי"ת, כמו בעונו ימות; ולפי זה אומרים ותשועת צדיקים מה' בבחינה הראשונה, ואומרים בה' אלהינו תשועת ישראל בבחינה השנית, וכן כאן בה' צדקות ועז הוא בבחינה השנית, כאלו הצדקות נסתרות בו, והוא לבדו מקור להן. ואמנם איך היה שבמקום יאמר כתבו לי אמר, יתכן לומר כי הלמ"ד שבמלת לי לא היתה מתחלתה אלא ציון וסימן שהיו כותבין אצל השם הקדוש כשהיו כותבין אותו בקיצור בשתי יוד"ין או באופן אחר; והנה הסופר כתב אך ביי יאמר, והציון הזה הוא שוה לאות הלמ"ד בכתב שומרוני, וע"י זה טעו קצת הסופרים וכתבו לי אמר. ודע כי עדיין מצאנו בדפוסים הקדמונים ובספרים כ"י השם הנכבד מצויין בציון זה או קרוב לזה. גם היה אפשר לדחוק ולקיים הלמ"ד ותהיה מלת לֵיאָמַר עומדת במקום יֵאָמַר, ותהיה המלה על דרך לשון ארמית, כמו לֶהֱוֵא, לְהֱוֹן. ותלמידי שלום מודינה מקיים מלת לִי, והוא מפרידה ממלת אמר, ובמקום אמר הוא קורא יֵאָמַר (על דרך מה שאמרתי במשתדל ברא' כ"ז מ"ו), ופירוש הכתוב לדעתו כך הוא: לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, והכל יאמרו: אך בה' לי צדקות ועוז, ממנו לבדו יתכן שיבא לי צדקות ועז. והפירוש הזה הוא היותר נכון אם נרצה לקיים מלת לי. עדיו יבא וגו', הם דברי הנביא, כל אותם שהיו לפנים שונאים אותו ואת ישראל עמו, יתקרבו אליו בבשת פנים, וגיז' פירש עדיו כמו נגדו, ואין לו על מה שיסמוך.

2יבוא, הראוי יבאו, ועיין משתדל בראשית כ"ז מ"ו.

3הנחרים, כמו למעלה מ"א י"א.