שד"ל על ישעיהו מו:א

1כרע בל קרס נבו, חוזר להתל בע"ז כדרך שהתחיל למעלה פליטי הגוים הנושאים את עץ פסלם, והנה הוא אומר כי בל ונבו אלהי בבל כרעו וקרסו מפחד האויב, הוא כרש, ול' כרע וקרס לשונות נופלים על הבהמה העיפה, כמו שאומר למטה קרסו כרעו יחדו, ומן קרס קרסולים, כמו מן כרע כרעים.

2היו עצביהם לחיה ולבהמה, הם נמסרים לחיות, כלומר נותנים אותם על הבהמות להבריחם מן האויבים (רוז').

3עצביהם, הכנוי על הבבליים.

4נשאתיכם עמוסות, מדבר עם הבבליים בהמותיכם הנושאות משא הן עמוסות במשא כבד; והנה אחר שאמר שהאלילים כרעו ונפלו מפחד, אמר כי עובדיהם נותנים אותם על הבהמות למען מלט אותם מיד האויבים; וגיז' פירש הענין על האויב הבוזז ומוליך עמו האלילים, ולפי זה לא יתפרש היטב לא יכלו מלט משא.

5נשאתיכם, אין וי"ו אחר השי"ן, ויתכן לקרוא נֹשְאוֹתיכם. משא לעיפה, האלילים הם משא כבד לבהמות העיפות (רוז').