שד"ל על ישעיהו ה:יד

1שאול, הוא תחתית הארץ, מקום המתים. ולדעתי מלת שְׁאוֹל נגזרת משרש שחל, והיא מענין משילין פירות דרך ארובה (ביצה ל"ה ב'), ואמרו בגמרא מאן דתני משילין לא משתבש ומאן דתני משחילין לא משתבש, ופירש רשי דכלהו לשון השפלה נינהו; ונקרא תחתית הארץ שאוֹל על שם שכל בני אדם יורדים לשם.

2הרחיבה שאול נפשה, אמר דרך משל שהשאול יתרחב להכיל אותם, כי רבים יהיו המתים במלחמה.

3לבלי חק, עד בלי גבול, חק הוא גבול וקצב, כמו חק חג על פני מים (איוב כ"ו י'), והוא קרוב לשרש חוג שענינו הקף קו.

4ועלז בה, השאול יעלוז במה שיבלע. כנוי בה חוזר לירושלם ככנוי הדרה והמונה ושאונה, והטעם השאול יתענג בירושלם ויעלוז בבואה אל פיו, כלומר בבוא כבודה והדרה לתוכו. ועלז חוזר לשאול, כי מצאנו שאול זכר ונקבה, כמו למטה י"ד ט', וכן נמצא בלשון זכר ערום שאול נגדו (איוב כ"ו ו'), ואם היה חוזר לעליזים שבישראל (כדעת רוב המפרשים) וְעַלִּיזֶיהָ היה לו לומר, או וכל עלז בה. ותלמידי חביבי החכם יעקב חי פארדו ז"ל אומר שהוא דרך לעג, הדרה והמונה ושאונה השמחים במשתה היין ובשאר תענוגים, לא יעלזו עוד בבתיהם, אלא בשאול תהיה עליצותם.