שד"ל על ישעיהו נ:יא

1הן כלכם, ואתם כלכם שחר בעלי הריב (והם הבבליים) שאתם קודחים אש ומאזרים עצמכם בזיקות בוערים לבלע ולהשחית, לכו לאבדון באור אשכם ובזקות בערתם, וכשתשכבו למעצבה תדעו כי מידי באה זאת לכם. והנה הזכיר תחלה את ישראל בלשון יחיד מפני מעוטם, ואח"כ דבר עם הרוב שהם הבבליים המריבים עם ישראל, ואומר הן כלכם.

2זיקות, מל' ארמית זקוקין דנור (חולין קל"ז), וכן כמתלהלה הירה זקים חצים ומות (משלי כ"ו י''ח), כמין חצים מזופפים ובוערים.

3מידי היתה זאת לכם, מידי היא מפלתכם, ולא מקרה. וגיז' פירש בטחו אל ה', ואל תשתדלו להושיע לכם בכחכם, וכיוצא בזה Vitringa ואחריו Lowth פירשו נגד היהודים המורדים ברומיים, ורחוק הוא עד מאד שיאמר כנגד ישראל לכו באור אשכם, ולא יפתח להם שום פתח תקוה. והנה אחר שהזכיר בטובים שהם הולכים חשכים ואין נגה להם, אמר בהפך ברשעים שהם קודח' אש, לא לבד ששרויים באורה והצלחה, כי גם יבערו אש לבלע ולהשחיתי ואותו האש יכלה אותם. וגיז' מפרש שהם מבערים אש להאיר אפלתם ולהננל מצרת הגלות; אמנם אין קודחי אש מורה הבערה להאיר אלא לשרוף, כמו כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית, מלבד כי לא מצאנו שום רמז למרידה בגלות בבל, והנה ראינו בימי המן שהיו כלם נמכרים להשמיד להרוג ולאבד, ולא עלתה על דעתם לעמוד על נפשם בלא רשות המלך ומצותו.