שד"ל על ישעיהו נ:ד

1ה' אלהים נתן לי, לפי דעתי אלו דברי הטובים שבעם, והנביא נותן בפיהם דברים אלה, לומר שהם שומעים לנביא ה', ובוטחים בנחמותיהם.

2למודים, למוד ענינו מלומד, כמו פרא למוד מדבר (ירמיה ב' כ"ד), למודי הָרֵעַ (שם י"ג כ"ג), ונאמר על תלמידי הנביאים, חתום תורה בלמודי (למעלה ח' י"ו), ונקראו הנביאים עצמם למודי ה', כמו וכל בניך למודי ה' (נ"ד י"ג), וכאן קורא לנביאים למודים סתם, וטעם הפסוק: ה' נתן לי להורות, לשון הנביאים, ועשה שידעו לאמץ ידים רפות ועיפות עי הדבר, כלומר ע"י הנבואות שישמיעו אותם, והנה ע"י נביאיו ה' מעיר אזני לבקרים כלומר תמיד, לשמוע דברו, כאלו גם אני נביא, זה טעם כלמודים; והמפרשים כלם ורוז' וגיז' מפרשים מקרא זה ומה שאחריו כאלו הנביא מדבר על עצמו, אמנם מליצת יעיר לי אזן לשמוע כלמודים, וכן מליצת ה' אלהים פתח לי אזן, אין ענינה שהאל מגַלה לו דבר כדי שילך ויאמר לאחרים, אלא שמגלה לו דבר להנאתו ולטובתו, כמו ואין גולה את אזני (ש"א כ"ב ח'), וכן למעלה גם מאז לא פתחה אזנך, אמנם הנבואה לא תבא לנביא לתועלת עצמו, כ"א בעבור העם, א"כ העם הוא המדבר ולא הנביא; וכן תראה כי איננו מזכיר כלל כי כאשר יצוה כן ידבר אל העם, ושהוא עושה שליחותו, כי אמר ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, גוי נתתי למכים, ולא פירש כלל כי ה' שלחו, ולא שעשה שליחותו; ועיין למטה פסוק ט' ראיה לפירושי.

3לעות, ל' סעד ועזר בערבי (רוזי וגיז').