שד"ל על ישעיהו נז:יז

1בעון בצעו, בעון שהיה רודף תמיד אחר הנאתו, אחר הערב והמועיל לו לבדו, כלומר שלא היה אוהב רק את עצמו, וזה שרש פורה כל המעשים הרעים.

2בצעו, מל' מה בצע, מה הנאה.

3הסתר ואקצוף, כשקצפתי עליו הסתרתי פני ממנו.

4וילך שובב, וע"י הסתרת פני ממנו בגלות, באין חזון ואין אותות ומופתים, הוסיף ללכת שובב בדרך לבו, וכטעם ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך נותן פתחון פה לאבל היושב דומם; ודרך מליצת השיר הקדים התאר אל המתואר. כן פירשתי ביום ז' אב תק"צז. וקודם לכן בשנת תק"צב פירשתי דבק עם הפסוק הקודם, ולאבליו בורא (אני) ניב שפתים, אתן להם פתחון פה, כי האבל יושב דומם, וקשה לפירוש זה חסרון מלת אני והמפרשים פירשו שה' יברא דבור חדש, שהכל יאמרו שלום שלום, וזה רחוק - וגיז' פירש כי ה' יחדש בפי ישראל תהלה ותודה אליו על מה שייטיב להם, וגם זה רחוק, כי ניב שפתים לא יובן ממנו אם הוא לשבח או לגנאי, ולו ניב שפתים סתם לא יתיישב כאן כ"א לפי פירושי - לרחוק ולקרוב, לכלם יחדו.