שד"ל על ישעיהו סד:ג

1ומעולם לא שמעו, שאר העמים עובדי אלילים לא שמעו מעולם מפי אבותיהם ספורי נפלאות כאותם שספרו לנו אבותינו, כי אמנם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך שיעשה נפלאות למחכה לו (ר' יוסף קרא הביאו רש"י, רא"בע רד"ק וגיז'), רק אנחנו לבדנו ראינו ושמענו כאלה, ובאמרו יעשה למחכה לו, הכוונה על נפלאות לטובה, לא לרעה. כי אמנם גם עע"ז היו מספרים קצת נוראות שעשו אליליהם להנקם מבוזיהם, כי אם במקרה היה שום רע בא על בוזיהם היו אומרים כי האליל הוא אמר ויהי; וזה חלוק גדול בין הציור שציירו לנו נביאינו את אלהינו, ובין הציור שהיו העמים מציירים את אלהיהם, כי הנביאים מציירים את ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה הוא חפץ, והוא ג"כ איום ונורא להכות ולהעניש, אך לא מחפצו ומטבעו, כ"א כביכול בעל כרחו, ותמיד בכוונה להיטיב, כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה; אמנם לא כן ציירו להם עובדי האלילים את אלהיהם, כי כדברי Papinianus: Primus in orbe deos fecit timor [וכן תראה כי Deus בלשון רומי, וכן Θεὸς בלשון יוני נגזר מן δέους שענינו פחד.] וסבת הדבר הזה הוא, כי העולם אם יבָחֵן בכללו הוא טוב, כי כל חלקיו נקשרים זה בזה לטובת כלל היצורים, אבל אם יבחן כל חלק בפני עצמו הנה רבים מהם רעים ומזיקים, לפיכך הגוים אשר האמינו באלהות הרבה, וחשבו כל כחות הטבע בכל חלקיו כאלהים נפרדים, הוכרחו לציירם רובם נוטים אל הרע, אמנם כאשר נאמין כי הטבע כלו מעשה אל אחד הוא, אז נראה כי האל תמים דרכו וחפץ חסד הוא.