שד"ל על ישעיהו סד:ה

1ונהי כטמא כלנו, עתה שקצפת והסתרת פניך ממנו, נהיינו כלנו כדבר טמא, כלומר אנחנו מרבים תמיד עונות.

2וכבגד עדים, כבגד מלוכלך בדם נדות, עדַּתּוֺן, בערבי נִדוּת, וכל זמן שהאשה אסורה לבעלה (Schultens ורוז' וגיז').

3כל צדקותינו, דרך מליצה, אין לנו צדקות, ומה שיש לנו אינו אלא טומאה.

4וַנָּבֶל, לפי נקודו הוא הפעיל משרש בלל, ולפי ענינו ראוי לנקד ונִבֺּל, קל משרש נבל, כמו ועלהו לא יבול.

5ועוננו כרוח ישאנו, אחר שהזכיר מליצת עָלֶה נָבֵל, המשיל העונות לרוח המפזרת הֶעָלֶה.