שד"ל על ישעיהו סה:א

1תשובת האל, האומר כי אינם ראויים שיעשה עמהם נסים ונפלאות, והוא מזכיר פשעיהם (וכאן ישעיה מצייר חטאת בני דורו שחזרו לעבוד אלילים בימי מנשה, ומייעד להם הרעות העתידות לבא עליהם); ואח"כ פותח בנחמה, ומצייר הגאולה העתידה. נדרשתי, ענינו כמו נמצאתי שאחריו, כמו האדרוש אדרש להם (יחזקאל י"ד ב' או ג'), הלדרוש אותי אתם באים חי אני אם אדרש לכם (שם כ' ג'), חי אני נאם ה' אלהים אם אדרש לכם (שם שם ל"א), עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם (שם ל"ו ל"ז).

2נדרשתי ללוא שאלו, אומר אני כי המקרא הזה כלו ותחלת מקרא שאחריו נאמר דרך תמיהה, וכמו שמצאנו תמיהות בלא ה"א היום החילותי לשאול לו באלהים חלילה לי (ש"א כ"ב ט"ו), ולקחתי את לחמי ואת מימי וגו' ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה (שם כ"ה י"א), והנה מכאן ואילך תשובת האל לתלונות ישראל: וכי היה לי להדרש ללא שאלו? וכי היה לי להמצא ללא בקשוני? כלומר וכי ראויים אתם שאעשה לכם נסים ונפלאות? ואע"פ שאתם מתלוננים על זה ומבקשים ממני שאעשה לכם נסים, הנה אין שאלתכם בלב שלם, ואף אם תראו נפלאות בעיניכם לא תשובו אלי, וכמו שחסרי אמנה אומרים עוד היום אף אם הייתי רואה לא הייתי מאמין; והנה הנסים היו צריכים למען הוציא מן הלב האמונה באלהי שקר, וכיון שבטלה ע"ז מקרבנו אין עוד צורך לנפלאות, כי כל תמימי לב אוהבי הצדק והחסד בין אדם לחברו, ואוהבי הבורא המטיב להם בכל רגע הם שמחים בתורת ה', המצוה אותם לגמול חסד וללכת בדרכי יושר, והיא נותנת לפניהם הדרך להתרצות ולהתקרב אל הבורא, ולהראות לו כביכול אהבתם אליו, ובהיות התורה חביבה אצלם מצד עצמה, הנה קבלת אבותיהם המעידים שראו מקדם הנסים והנפלאות הגדולות והנוראות, תספיק לקבוע בלבם אמונתה בל תמוט עולם ועד; ורק האנשים אשר התורה מצד עצמה כבדה עליהם, להיותם אוהבים ההפקר, ואין לבם שלם לא עם אל ולא עם אנשים, הם מהרהרים אחרי אמתתה, ומכחישים הנסים אשר לא ראו בעיניהם, כמו שהיו מכחישים אותם אם היו רואים אותם. ולדברי המפרשים כלם שפירשו בלא תמיהה, לא יתכן, כי הנה מן המקרא הזה משמע שהוא רוצה להדרש גם אל החוטאים (נדרשתי ללא שאלו וגו'), ולמטה הוא אומר לא אחשה כי אם שלמתי.

3לא קרא בשמי, יונתן ותרגום השבעים והיירונימוס פירשו כאלו נקוד לא קָרָא או לא קֺרֵא, ענין הזכרת שם ה', כמו שאמר ואין קורא בשמך.