שד"ל על ישעיהו סה:יב

1ומניתי, כאדם המוסר בהמותיו במנין לטבָח, ומניתי לשון הנופל על הלשון עם מני שזכר למעלה.

2לטבח תכרעו, כמו שמכריעים הבהמה לשחטה.

3ותעשו הרע בעיני, טעמי המליצה הזאת (הנמצאת במקרא יותר מששים פעמים) וכן טעמי מליצת ויעש הישר בעיני ה' (הנמצאת כשלשים פעמים) קשים ובלתי מתישבים על הדעת, כי הדעת נותנת שמלת הרע וכן מלת הישר דבקה למלת בעיני, והכוונה שפלוני עשה או לא עשה המעשים אשר בעיני ה' הם טובים, כטעם והרע בעיניך עשיתי (תהלים נ"א ו'), והישר בעיניו תעשה (שמות ט"ו כ"ו), והנה בשני המקראות האלה הטעמים צודקים, אמנם בכל מקום שהפעל בתחלת המאמר, הדביקו בה"ט מלת הרע או הישר לפעל העשייה באופן שכוונת המאמר לפי הטעמים היא שפלוני עשה או לא עשה בעיני ה' המעשים הטובים; והדעת נותנת שאין זו כוונת המאמר, כי מה טעם לומר פלוני עשה מעשיו (הטובים או הרעים) בעיני ה'? ואפילו תמצא לומר שיש במאמר הזה טעם, מ"מ היה ראוי לומר ויעש הרע לעיני ה', או נגד פני ה', וכיוצא בזה, אבל ויעש. בעיני. אין לו הבנה; לפיכך אומר אני כי לא יתכן לחשוב שהאמינו בה"ט שמליצת ויעש הישר בעיני ה' ענין אחד, ומליצת והישר בעיניו תעשה ענין אחר, וכן ויעש הרע בעיני ה' ענין אחד, והרע בעיניך עשיתי ענין אחר; אך נראה לי כי ראו החכמים הקדמונים שהמליצה הזאת (עשיית הטוב או הרע בעיני ה') לא יבינוה ההמון, ויתחילו להרהר ולומר א"כ המעשים הטובים והרעים אינם טובים ורעים מצד עצמם, אלא מצד מה שהם בעיני ה', ומחשבה זאת תוכל להביאם למכשול עון, ע"כ התחכמו לשנות מראה המליצה, כדי שיהיה המובן שהישר והרע יש להם מציאות בעצמם, והם ג"כ כך בעיני ה', ועשו המליצה כאלו היא מליצה קצרה, וכאלו צריך לכפול מלת הישר או הרע ושיעור המאמר ויעש הישר שהוא ישר מצד עצמו, והוא עם זה ישר בעיני ה'. ותלמידי מוה"רר יצחק פארדו מוסיף כי חששו קדמונינו ז"ל שמא יחשבו ההמון כי הישר בעיני ה' והרע בעיני ה' אין הכוונה בהם אלא המצות והעברות שבין אדם למקום, לא מה שבין אדם לחברו; לפיכך התחכמו והעמידו הישר והרע עומדים בעצמם, כדי שיובן כמו שפירשתי ויעש הישר שהוא ישר מצד עצמו, והוא ג"כ ישר בעיני ה', ונכללו בזה גם כל המצות שבין אדם לחברו. ותלמידי מוה"רר אפרים רפאל גירונדי ז"ל אומר שכוונת בעלי הטעמים היתה להודיע כי הכל גלוי וידוע לפניו, כי כל הנסתרות גלויות לו, לפיכך הסבו פני הכתובים באופן שיובן מהם כי השכר והעונש אינם לבד על המעשים שנעשים לעיני בני אדם, אלא גם על מה שאדם עושה בעיני ה' לבדו, בלי שיהיה אדם מכיר בו.