שד"ל על ישעיהו סו:א

1המשך התוכחות והייעודים הרעים לבני דורו, ובשורת הגאולה העתידה וקבוץ הגליות, והתפשטות אמונת היחוד בקרב כל גויי הארץ. כה אמר ה' השמים כסאי, Eichhorn ראה כי הדברים האלה אין להם ענין עם אנשי הגלות' ואמר כי מכאן ועד פסוק י"ז היא נבואה נאמרה באחד מן הזמנים בעוד הבית קיים, והנה הכל רואים כי לא יתכן שיהיה פסוק י"ח (ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם) תחלת ענין, אבל הוא מחובר לענין שלפניו, ומאחר שלאחריו הוא מדבר על קבוץ הגליות, בהכרח גם תחלת הענין נאמר על הגאולה, ונאמר בזמן הבית; ורוז' חשב כי הסימן הזה מאוחר בזמן לנבואות שלפניו, ושנאמר אחר שהוחל בנין הבית השני, ושהנביא מנחם את בני עשרת השבטים, שהיו בני יהודה ובנימין מרחיקים אותם מלבנות עמהם, והוא אומר לעשרת השבטים ונראה בשמחתכם, ואומר על יהודה ובנימין והם יבושו, וקורא להם אויבי ה' (משלם גמול לאויביו); וכל זה לא יתכן, ראשונה כי עזרא וחבריו מעולם לא הרחיקו מעליהם את אנשי עשרת השבטים, אלא אנשי הנכר, אנשי עמון ומואב, והכותים אשר באו שם מאשור, וכלם לא מבני ישראל המה; שנית גם אם תמצא לומר כי עזרא ונחמיה לא יפה עשו להרחיק את הכותים ואת העמונים מעליהם, היה לו לנביא זה (יהיה מי שיהיה) להוכיח את בני עמו, ולא להתחבר אל הנכרים ולנבא רע על אנשי יהודה, אחרי כל הנבואות שאמר להם עד עתה לטובה, ובפרט כי כבר היו חגי וזכריה הנביאים מחזקים ידי הבונים, ואיך מלאו לבו של הנביא הזה לדבר כאלה על עם ה'? שלישית, אף אם יונח שהיה הנביא הזה נביא שקר, ושהשתתף עם צרי יהודה ובנימין, הנה איך היה שקבלו אנשי יהודה ובנימין את דבריו ומסרום לבניהם בחזקת נבואות אמת, ובהפך הכותים אין להם שום נביא אחר משה ויהושע; ורביעית, באמרו שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה וגו', הורה בפירוש שלא היה מצרי יהודה ומן הכותים, ולא מאנשי עשרת השבטים, שלא היו מחבבים כלל את ירושלם; וגיז' מודה כי נאמרה הנבואה הזאת קודם גאולת בבל, ואמר שהנביא באמרו שוחט השור מכה איש, עשה עצמו כאלו עומד בזמן בנין הבית השני; ואני בבחרותי (בה"ע תקפ"ט עמוד 84, 85) חשבתי כי מכאן עד אמרו אחיכם שנאיכם הם דברי נבואה מזוייפת שישעיה נותן בפי הכותים, ומחשבתי זאת בטלה ומבוטלת, ראשונה כי לא יתכן שיהיה הסימן הזה על גאולת בבל, כי כתוב בה והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, והזכיר תובל ויון, ואנשי גלות בבל לא נתפזרו בכל הגוים, ולא היה להם דבר עם יון; שנית, צרי יהודה ובנימין לא היו אחיהם, גם לא היו מכנים עצמם אחיהם, כי היו אומרים שהם מן הגוים שהגלה אסנפר והושיבם בערי שמרון; ושלישית, צרי יהודה לא היו אומרים להם אין חפץ לה' בבית מקדש ובקרבנות, אך היו מבקשים להשתתף עמהם, ואחר שלא קבלום, עמדו עליהם לשטן, ואח"כ בנו להם מקדש אחר בהר גרזים. אמנם הדרך אשר סקלתי לפני בסימן הקודם הוא עצמו יעמוד לנו גם עתה בפירוש תעלומות הנבואה הזאת, והוא כי ישעיה כתב הנבואות האלה בסוף ימיו, בתחלת מלכות מנשה, ואז חזרו העם לעבוד ע"ז, וישעיה היה זקן, ולא היה בו כח להוכיח את העם בקהל, על כן בכתבו הנבואה הזאת ואותה שלפניה שעיקר ענינן לאחרית הימים, הכניס בהן ציור פשעי ישראל לא כפי מה שהיה הוא יודע שיהיו באחרית הימים (וכמו שציירם הוא עצמו למעלה סימן נ"ח ואותי יום יום ידרושון, למה צמנו ולא ראית, הן לריב ומצה תצומו, ושאר הענין), אלא כפי מה שהיו בימיו. והנה ידוע כי עובדי ע"ז להיותם מאמינים ברבוי אלֺהוֺת, לא היו מתרחקים ונמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה' במקדשו, ע"כ ישעיה אומר כנגדם כאשר אמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב, אלא שישעיה אומר הדבר הזה בדרכי מליצתו הרמה, (מתחיל דרך הפלגה ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית (ע"ד הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי), וכל הנמצא הוא מעשה ידי, ומה תוכלו לתת לי שלא יהיה שלי, והלא תבינו כי מה שאני רוצה בעולות וזבחים אינו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני, ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ועתה אין הענין כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא ג"כ מכה איש, וזובח השה הוא ג"כ עורף כלב לע"ז, וזה לא אוכל לסבול, אלא כמו שהם בחרו בדרכיהם, כן גם אני אבחר בתעלוליהם ואמדוד להם מדה כנגד מדה.