שד"ל על ישעיהו ח:טז

1הנביא אומר כי אין ראוי לדבר עוד אל העם המואס תוכחת, רק יורה את תלמידיו השומעים בקולו, ויהיה הוא והם למופת אל העם, מהם יראו וכן יעשו, אם ירצו; ואת תלמידיו הוא מזהיר לבלתי יטו אזן אל העם אם יסיתום ללכת גם הם אחרי התהו.

2צור תעודה, נבואה אחרת היא, ונאמרה בימי אחז, אחר שבא תגלת פלאסר על עשרת השבטים והגלה קצתם.

3צור תעודה, אמר ישעיה (כפירוש רד"ק) רואה אני כי ראוי לי לצרור ולצפון אתי התעודה ולחתום התורה בתוך תלמידי, ולא להנבא באזני העם, כי אינם שומעים.

4צור, משרש צור או צרר, כמו וצרת הכסף בידך (דברים י"ד כ"ה), צָרוּר עון אפרים צפונה חטאתו (הושע י"ג י"ב), ענין הטמנה וגניזה.

5תעודה, לשון אזהרה, כמו עדות.

6חתום תורה. טוב לי שאחתום ואסגור תורתי שלא אשמיע אותה אל העם.

7תורה, לשון הוראה ולמוד.

8בלמודי, אצרור ואחתום אותה בין תלמידי.

9למודי, תלמידי, כמו וכל בניך למודי ה' (ישעיה נ"ד י"ג). ורש"י ורוז' וגיז' פירשו מקרא זה כמאמר ה' לישעיה, וחוזר לנבואה שלמעלה, ולי נראה כי האמור אח"כ עד סוף הסימן כלו ענין א', אין בו מקום להתחלת פרשה אחרת, והנה בסוף הסימן מזכיר גלות קצת השבטים כדבר שהיה כבר, מה שלא יתכן בזמן שנאמרה הנבואה הקודמת.