שד"ל על ישעיהו ח:כג

1כי לא מועף לאשר מוצק לה, מביא ראיה על בלתי יכלת האלילים להושיע התועים אחריהם. וכי לא מועף, בתמיה (כפירוש דון יצחק), הלא ראיתם כי באה עיפה ואפלה לאשר מוצק לה, אל הארץ או אל הממלכה שהיה לה מלפנים מוצק, חוזק ותוקף (לשון והיית מוצק, איוב י"א ט"ו), והיא ממלכת אפרים שהיתה תקיפה.

2הראשון, המלך הראשון ממלכי אשור שבא על ישראל.

3הקל, הקל ידו, כלומר הכה אותם מכה קלה.

4ארצה זבלון וארצה נפתלי, השליך לארץ, כטעם השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב' א'); או (על דרך פירוש רש"י הראשון הקל ידו על ישראל במה שלא הכה אותם רק בארץ זבולון ובארץ נפתלי, והאחרון הכביד ידו בהכותו דרך הים וגו'. וגלות נפתלי נזכר במלכים (ב' ט"ו כ"ט) בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה. גם ארץ זבלון נכללת במה שכתוב שם ואת הגלילה, כי הגליל התחתון היה לזבלון.

5והאחרון, המלך השני לאשור שבא על ישראל.

6חכביד, הכביד ידו, כלומר הכה בהם מכה רבה.

7דרך הים, הוא ים כנרת, ימה של טבריה, כלומר המקומות שאצל הים ההוא.

8עבר הירדן, ארץ ראובן וגד וחצי שבט המנשה.

9גליל הגוים, החלק העליון מהגליל שהוא קצה א"י, ונקרא כן על שם שהוא סמוך לארצות הגוים: והגלות הזאת היא הנזכרת בד"ה (א' ה' כ"ו) וַיָעַר אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פִלְנֶסֶר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור וגו', ואע"פי שלא נזכרו כאן אלא שני המטות וחצי המטה, נראה כי גם קצת ערים אחרות בגלילות ההם לקח מלך אשור והגלה את יושביהן. הראשון והאחרון נאמר על שני מלכים הבאים זה אחר זה, כמו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל (ירמיה נ' י"ז), ומלת עֵת איננה לשון זכר, אלא לשון נקבה, רק במקום אחד מצאנו עת הזמיר הגיע (שיר השירים ב' י"ב), ואיננו ראיה ברורה, כי לפעמים הפעל נקשר עם השם הקרוב אליו, כמו נגע צרעת כי תהיה (ויקרא י ג ט'), ומבחר שלישיו טבעו בים סוף (שמות ט"ו ד'), ומספר ימיך רבים (איוב ל"ח כ"א). רק יחזקאל אמר (ז' ז' וי"ב) בא העת, וידוע כי אין לשונו בתכלית הדיוק. מלת כָּעֵת היא כאן לחזוק בעלמא, וכן כעת יאמר ליעקב (במדבר כ"ג כ"ג עיין מה שכתבתי שם במשתדל), וקרוב לזה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו (שופטים כ"א כ"ב) שאם לא תתנו להם ולא תניחו להם הנשים שלקחו, ודאי יבואכם עונש מהאל, ולבסוף תתחרטו. ואמנם בעל הטעמים שנתן האתנח במלת הכביד, אולי (כדעת תלמידי מוה"רר דוד חי אשכנזי ז"ל) נתכוון לפירוש יונתן, כל זה יבא עליהם על אשר לא זכרו קריעת ים סוף ועברת הירדן בחרבה ומלחמות יהושע.