שד"ל על ויקרא יח:ו

1שאר בשרו: מל' אך עצמי ובשרי אתה, גם שאר ענינו בשר, כמו וימטר עליהם כעפר שאר.

2איש איש אל כל שאר בשרו: איסורי ביאה אין המכוון בהם כדעת הרמב"ם (מורה חלק ג' פרק מ"ט) מעט המשגל, כי אל אסרה תורה רבוי הנשים (אלא למלך), ולא רבוי המשגל באשה אחת; ואמנם כלם לתועלת החברה. והנה אשת איש טעמה מבואר, והוא להרחיק החמס והמריבות והרציחות הבאות בעקבות הניאוף; ואף אם יהיה אדם שיתרצה בזה, ויפקיר אשתו לאיש עשיר, הדבר אסור מפני ההשחתה אשר תצא מזה לכלל האומה בקלקול המדות. ואיסור הזכר והבהמה הוא מפני שהם מעשים נגד הטבע, ואם היו מותרים תהיה תקיחת נשים מתמעטת. ואמנם העריות אשר הן שאר בשר אסורות בעבור הצלחת הבית ותקון המדות והצלחת המדינה. כי הנה לקיחת האם ואשת האב ואחות האב ואשת אחי האב הוא דבר המתנגד לכבוד אב ואם, והזלזול בכבוד האב והאם גורם קלקול המדות והפסד הנהגת הבית; וכן אשת הבן הרי היא במדרגת הבת לחמיה ולחמותה, ואם יקחנה חמיה ימשך מזה זלזול בכבוד החם והחמות והאב והאם, וכן לקיחת אשה ובתה מביאה שווי ביניהן, וגורמת זלזול בכבוד האם. ואסור אשה ואחותה הוא מפורש במלת לצרור, והוא שלא להטיל קנאה בין שתי אחיות לעשותן צרות ושונאות זו את זו, תחת שמשפטן לאהוב זו את זו, וידוע כי השנאה בין הקרובים קשה מהשנאה בין הזרים, כי כתוקף האהבה הקודמת, כן חוזק השנאה הבאה אחריה, וזה יגרום קלקול המדות והפסד גדול בהצלחת הבית. וכן לקיחת אשת האח תביא קנאה ושנאה בין האחים; ואפילו אחר מיתת אחיו אם יש לו בנים, ויקח האח את יבמתו זה יגרום שנאה בינו ובני אחיו, וכן בין בניו ובני אחיו, וזה סבה לקלקול המדות והפסד הצלחת הבית. לא כן אם מת האח וזרע אין לו. ואמנם איסור האחות נראה שהוא להצלחת המדינה, שאם היתה האחות מותרת היו רוב בני אדם נושאים אחותם, והיתה כל משפחה כעם בפני עצמו, ולא היו המשפחות מתחתנות ומתערבות זו בזו, ולא היתה האומה לעם אחד אלא לעמים רבים בלתי קרובים זה לזה ובלתי אוהבים זה את זה.

3לגלות ערוה: גלוי מקום הבושה, והוא לשון נקיה וכנוי לשכיבה, וגלוי ערוה אינו דוקא בלקיחת קבע, אבל גם בשכיבת עראי, שנאמר ואל אשה בנדת טמאתה ולא תקרב לגלות ערותה. וכשנכתב גלוי ערוה אצל הזכר כגון ערות אביך, ערות אחיך, הכוונה גלוי ערות אשתו, כי איש ואשתו נחשבים כבשר אחד; ובפסוק י' האיש וזרעו נחשבים ג"כ כבשר אחד. ודע כי הכתוב תלה תמיד האזהרה בזכר לפי שהוא הפועל, ואם הבעילה אסורה לזכר לא יתכן שתהיה מותרת לנקבה (ולפיכך לא פרט האיסור כנגד הנקבה אלא בנרבעת כי שם האשה היא הפועלת, שהיא מביאה את הבהמה עליה). אמנם אין ללמוד מכאן כי כל מה שנאסר לזכר יהיה דוגמתו אסור לנקבה אלא היכא דגלי גלי, היכא דלא גלי לא גלי, כגון אחות האב נאסרה לזכר, אך אחי האב מותר בבת אחיו. וא"ת א"כ כמו שהזכיר ערות כלתך, למה לא הזכיר איסור החתן בחותנתו? זה כבר נכלל באיסור אשה ובתה. וא"ת כמו שהזכיר ערות בת בתך למה לא הזכיר איסור הנכד בזקנתו אם אביו או אם אמו? נ"ל כי דבר הכתוב בהווה, כי קרוב הוא שיתאוה הזקן לבת בנו, ורחוק הוא מאד שיתאוה הבחור לשכב עם אם אביו או אם אמו, אשר היא זקנה ממנה כל כך.