שד"ל על ויקרא כ:יט

1וערות אחות אמך וגו': צריך עיון גדול למה בפרשה זו שהיא פרשת עונשין בא פסוק זה לבדו דרך אזהרה (לא תגלה) ולא דרך עונש (ואיש אשר ישכב), ובכל המפרשים רש"י לבדו העיר על זה. גם צ"ע על חלוף הסדר שנסדרו העריות בפרשת אחרי מות ובפרשה זו. גם הושמטו כאן שתי אחיות, אולי מפני האחת מותרת במיתת חברתה. ומה שרמז ראב"ע שהוא בשביל כבודו של יעקב הוא תפל בלי מלח, וכבר השיב עליו דון יצחק. ואמנם עונש לוקח אחות אביו או אחות אמו שאמר בו עונם ישאו ולא פירש עָנשם, אולי הוא כמו בפסוק שאח"כ שאמר חטאם ישאו ערירים ימותו, ויהיה עונש אלו ואלו למות ערירים. גם צ"ע למה הקדים אחות אם לאחות אב, ויוסף שבתי באזיבי אומר כי להיות שהבן יש לו געגועין עם אמו יותר מאביו קרוב יותר שתחשוק נפשו באחות אמו ולא באחות אביו. והנה נ"ל כי פסוק י"ט כ' וכ"א המכוון בהם ענין פרטי ומשונה מענין שאר העריות, כי כשהזכיר בפסוק י"ח שכיבת הנדה, השלים ענין עריות שאדם דבק בהן לתיאבון, ועכשו בה להזהיר על מי שאין לו בנים ולוקח אשה להעמיד ממנה בנים, על כן התחיל בלשון אזהרה ואמר לא תגלה, כלומר אל תחשוב כי מה שהזהרתיך בפרשה שלמעלה אינו אלא בעושה לתיאבון, ולא במי שעושה להעמיד זרע ולהקים את שמו, כי היבום להקים שם אחיו היה דבר נוהג אצלם, ואולי גם בשאר עריות היו לפעמים נוהגים היתר כשהיתה הכוונה לשם שמים. והנה אסר אחות האם ואחות האב ואשת הדוד ואשת האח, ובכלן העונש הוא למת בלא בנים, חֵלף מה שהיתה כוונת הלוקח להעמיד זרע. והנה הלוקח אשה לשום בנים אין ספק שיבחר שה שכבר ילדה זרע, לפיכך לא הוצרך להזכיר כאן היתר היבום, כי היבום הוא כשאין שם זרע, ואם מת האח בלא בנים, מסתמא גם אשת המת לא ילדה (וכבר אפשר שילדה לאיש אחר קודם שתנשא לזה, אבל הכתוב מדבר בהווה, שנישאת בתולה ולא אלמנה), והאח החי המבקש אשה להעמיד תולדות לא יבחר באלמנת אחיו שמת בלא בנים. וזה שאמרתי כי בכלן העונש הוא למות בלא בנים, הוא מפורש בשני מקראות שאחר זה אבל בפסוק זה (י"ט) לא נתפרש העונש, רק אמר עונם ישאו, ויתכן להאמין שהכונה כמו בשני המקראות שלאחריו שכתוב בהם חטאם ישאו ערירים ימותו, ערירים יהיו. וכל זה שכתבתי על המקרא הזה ושנים שאחריו אינו אלא השערה בעלמא.