שד"ל על במדבר כב:ב

1וירא בלק בן צפור: בלק היה נכרי במואב, והיה ארמי, מארץ בני עמו של בלעם, וראה כי אנשי מואב אחזמו רעד מפני בני ישראל, עד שהתחילו לבקש עזרה או עצה ממדין, ונתירא שמא ימרדו בו באמרם מה יושיענו זה, והתחכם להביא להם תשועה ממרחק על ידי איש מבני עמו, הוא בלעם.

2א] בלעם היה עובד את ה' או עכו"ם? - היה עכו"ם, כי היה קוסם (יהושע י"ג) ואם היה עובד את ה' היה מתדבק בישראל, ולפחות לא היה הולך לקללם אחר שאמר לו ה' כי ברוך הוא, ולא היה הולך לקראת נחשים כדי שיחפוץ ה' לקללם אם היה יודע שהוא אל יחיד ושהם עם סגולתו, ומיד כשבא אצל בלק היה לו למגיד לו כי זה העם בחר לו יה ושאי אפשר שימאס בם; אבל מה שאמר לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי, כן היה מדרכי אמונתו לעבוד לכל אלוה כשיצטרך לו, ועכשו היה צריך לאלהי העברים שיטוש את ישראל.

3ב] מה היתה אומנותו? - היה קוסם קסמים ומעונן ומנחש, והיה בקי בכל מיני עבודות שבימיו, והיה מגיד עתידות בקסמים, ומהיותו בקי בכל מיני עבודה היה עושה לכל אלוה ואלוה העבודות הרצויות לפניו, ועי"כ היה מאמין שיקרב או ירחק האל ההוא מאדם או מגוי מיוחד. וידוע מנהג הרומיים כשצרים על עיר משביעים אלהיה שיעזבוה. והנה היה יודע שאלהי ישראל נקרא ה', והוא חפץ בשביעות ובפרים ובאילים.

4ג] פעולותיו ברמיה או בתם לבב? - בתם לבב, כי היה מברך או מקלל לפי מה שהיה רואה בחלום, או לפי מה שהיה עולה לו על ידי הקסמים והנחשים שהיה תמיד הולך לקראתם, שאם נאמר שהיו במרמה, ושאמר לינו פה הלילה כדי ליטול זמן, ואח"כ כי מאן ה' כדי להוקיר את עצמו, א"כ כבא לקלל והוכרח לברך, היה לו להרגיש בקרבו מעשה ניסם, והיה לו לחרוד חרדה גדולה ולחדול מיד וללכת לו, ואם תאמר כי גם כל ברכותיו מלבו היו, כי ראה את ישראל מצליחים והבין שאם יקללם ימצא שקרן, א"כ למה נכתבה פרשה זו בתורה, ואיך אמר משה ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ועוד למה הוסיף אראנו ולא עתה, ומחץ פאתי מואב, שהיה בזה משניא את עצמו בפני בלק. אבל נראה באמת שהיה עושה פעולותיו בתם לבב, כפי מה שמסרו לו רבותיו הקוסמים, והיה מאמין שיש כח בעבודות להשיב האלהים ממדה למדה, ואמר לינו פה הלילה, והשיבותי אתכם דבר כי היה סומך על החלומות, ואמר כאשר ידבר ה' אלי כי עשה איזו עבודה לאלהי העברים כדי שיודיעהו בחלום אם רצונו שילך לקלל את עמו.

5ד] היה נביא אם לא? - לא היה נביא, כי היה קוסם ועכו"ם, רק בפעם הזאת שָם ה' דבריו בפיו לכבוד ישראל.

6ה] איך היתה נבואתו, מבלי שירגיש בעצמו מעשה נסים? - כשהיה נפרד מבלק להכין עצמו לקללם, היה ה' נותן בו לב חדש והתעוררות לברך את ישראל, וע"י ההתעוררות האלהית ההוא היה נושא משליו לפי דרכו בחכמת השיר, וגם הוא האמין כי מה' היתה זאת ושאלהי העברים עושה זאת, ואמר בתם לבב הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר.

7ו] האתון דברה אם לא? לא יבצר מהאל לעשות שתדבר, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה עד מות ולא היה אפשר שיהיה בו כח להשיב לה דבר, על כן יתכן שלא דברה כדבור של בני אדם, כי ותדבר אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפיה קול יללה שהיה מובן ממנו מה עשיתי לך כי הכיתני, והוא בכעסו השיב לעומתה ואמר כאדם הצועק לבהמתו כי התעללת בי וכו', והיא חזרה וזעקה כאילו תאמר הלא אנכי אתנך וכו', אז נכמרו רחמיו עליה ואמר לא, כלומר אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי, והנה אמת כי ה' פתח את פי האתון, כי נָעֲרָה באופן משונה מעט ממנהגה, אך לא היה הנס כל כך עד שיבהל בלעם. והנה ה' שפתי תפתח אין ענינו דבור חוץ מן הטבע; גם קרוב הדבר שבלעם היה מתפאר בהבנת קולות העופות והחיות, ע"כ כששמע קולה פתר דבריה והשיב עליהם, על כן לא נבהלו נעריו, כי זה היה דרכו, אלא שהפעם הזאת היה שם נס אמתי, אבל היה נס נסתר ולא הרגישו בו ולא חרדו לא הם ולא בלעם. ועוד אם דברה, איך לא הצטדקה ולא אמרה לו שיש שם דבר המפחידה מללכת?

8ז] ומה ראה הקב"ה להפוך הקללה הלברכה? - ולמה לא הניח לבלעם שיקלל והוא יברך? - מפני שלא הותר לישראל להתגרות במואב, ואם היה בלעם מקלל, היו בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל את המלך ואת העם אשר שכרוהו, כי לא ידוע כי ה' צוה אל תצר את מואב, ויאמרו כי הקללה הביאה בהם מרך לבב וחתתה גבורתם, ואולי ג"כ היו המואבים יוצאים לקראתם בעם כבד וביד חזקה כמו שעשה אדום (למעלה כ' כ'), והיו ישראל מתרחקים מפניהם מפני מצות ה' כמו שעשו לאדום והיה שם שמים מתחלל.