שד"ל על במדבר לה:לב

1ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו: הנכון כפירוש רש"י לנוס, למי שכבר נס. נחי העי"ן רובם פעלים עומדים, על כן לא יבוא בהם בינוני פָעוּל, רק מעט (כמו מוּלִים מן מוּל, שוּמָה או שִימָה מן שוּם או שִים), אבל יבוא בהם הפעול להוראה אחרת, והוא להורות מי שכבר עשה הפעולה, כגון שובי מלחמה, הוא פעול, ואין ענינו כהוראת הפעול, אך ענינו מי שכבר שב, וכן וסורי בארץ יכתבו (ירמיה י"ז י"ג) אותם שכבר סרו ממני, גולה וסורה (ישעיה מ"ט כ"א) שכבר נתרחקה ממקומה, וכן ותבט עיני בשורי, באותם שלפנים היו מביטים בי, וכן כאן לנוס צורתו צורת פעול, והוראתו מי שכבר נס. וכיוצא בזה שבועי שבועות להם (יחזקאל כ"א כ"ח) שכבר נשבעו, וכן בלשון חכמים אומרים נפולה, והכוונה בהמה שנפלה וכן אמרו הפייטינים אֲתוי נהרים, והכוונה האיש אשר בה מארם נהרים; נשבע, נפל, ואתה, כלם פעלים עומדים שאינה מקבלים פעול, ובא הפעול בהם להורות מי שכבר עשה הפעולה ההיא. והנה גם בלשונות איירופא נמצא צורת הפעול משמשת בפעלים העומדים להורות על מי שכבר עשה הפעולה ההיא, כגון דער בעליעבטע (l'uomo amato, l'homme aimé) הוא פעול, דער געקאָממענא (l'uomo venuto, l'homme venu) דער געפלאהענע, (l'uomo fuggito, l'homme fui) הם תארים המורים כי פלוני כבר עשה הפעולה ההיא, כבר בא, כבר נס. אבל מה שהביא רש"י נוגי ממועד, כי מולים היו, טעות היא בידו, כי נוגי הוא נפעל משרש יגה, ומולים הוראתו הוראת פעול ממש, כי מול הוא פועל יוצא; אבל בעיקר הענין דבריו נכונים מאד. ורד"ק במכלול (בבינונים מנחי העי"ן) לא הבין כלל ענין הפעול הזה המורה על העבר, ואמר כי בא השורק תחת חולם. גם בעלי הנקוד נראה שלא הבינו כדעת רש"י, ולפיכך נקדו לנוד בקמץ, על דרך המקור.