שאילתות דרב אחאי גאון קכד

1שאילתא דאלו מאן דבעי למיכל בישרא או דבעירא או דחיותא או דעופא לא משתרי אלא בשחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם וחיה מנלן דתניא ר"א הקפר אומר מה ת"ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו' לומר לך מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף מנלן דתניא זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה אי מה בהמה בשני סימנין אף עוף בשני סימנין ת"ל זאת: תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לפוטרו כל עיקר אי אפשר שכבר הוקש לבהמה לחייבו בב' סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים הא כיצד הכשירו בסימן א' ודגים דלא צריכי שחיטה מנלן אימא ליקשינהו לבהמה וחגבים נמי ליקוש ואימא ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים אמרי לא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם כתבה רחמנא לאסיפת דגים בהדי שחיטת בהמה למימרא דדגים לא בעו שחיטה וחגבים

2בתר דגים כתיבי והיכא דשחטה כותי אע"ג דשחטה כי אורחא אי נמי נפלה סכין ושחטה כדרכה פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל: ובתר דשחט מיבעי ליה לעיוני בסימני' דלמא לא אישתחיט שפיר דאמר רב יהודה אמר שמואל צריך שיבדוק בסימני' לאחר שחיטה והיכא דלא בדק ואגמרה אסור למיכל מיניה דאיתמר לא בדק מאי א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ברבי ינאי טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמא במשא אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור פשיטא דכי שהה ודרס טריפה הוי כיון דלא גמר הלכות שחיטה אסור דילמא שהה ודרס לא צריכא דאע"ג דמוחזק לן דשחיט שפיר כיון דלא גמר הלכות שחיטה דילמא שהה ודרס: והיכא דלא ידעינן אי גמר אי לא גמר ושחט ואזל לעלמא מותר לאכול ממנה מ"ט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דבעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט מהו א"ל חזקתו שחוט צא ותרום לי והלך ומצאו תרום מהו א"ל אין חזקתו תרום א"ל ומאי שנא אי חזקת שליח עושה שליחותו הכא והכא ואי אין חזקת שליח עושה שליחותו הכא והכא א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא אמינא לך טעמא לעולם אין חזקת שליח עושה שליחותו ושחיטה א"נ אחר שחטה אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תרומה א"נ אחר תרמה וה"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה: חרש שוטה וקטן אע"ג דגמרין הלכות שחיטה ומוחזקין דשחטין שפיר לא סמכינן עליהון ולא אכלינן משחיטתן ודאי אחרים רואין אותם שחיטתן כשרה:

3ברם צריך למימר אילו היכא דידע ביה דלא גמיר הלכות שחיטה וקא שחיט קמי מאן דגמר א"נ חרש שוטה וקטן דקא שחטין קמי מאן דגמר וחזא מקצת שחיטה דשחיט שפיר ולמיגמר שחיטה אהדר אפיה שחיטתו כשירה או פסולה מי אמרינן כיון דחזא דשפיר הוה קא שחיט כולה נמי שפיר שחט או דילמא איתרמויי איתרמי לי' דמקצתו שחט שפיר ואידך אקלקל ת"ש דאמר רב נחמן ראה אחד שהוא שוחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו והוינן בה היכי דמי אי דקא איתיחד מעלמא דלא ידיע ביה אי גמיר אי לא גמיר הא אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוקמינן לה בדלא גמיר הלכות שחיטה מהו דתימא כיון דמקצתה שחט שפיר כולה נמי שפיר שחטה קמ"ל דדילמא מקצתה שחט שפיר ואידך אימור שהה ודרס:

4אי נמי ברם צריך למימר

5היכא דאתא חד מעלמא ושחט ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר מי צריך לאהדורי בתריה ולמיבדקיה אי גמיר הלכות שחיטה אי לא כיון דספיקא הוא איכא למימר גמיר ואיכא למימר לא גמיר ומספיקא לא שרינן או דילמא רובא דשחטין אי לא גמירין הלכות שחיטה לא קרבין לגבי שחיטה ודאי מהנך רובא דגמירי הוא ת"ש דבעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט מהו א"ל חזקתו שחוט. א"נ היכא דשחטינהו לרובא דסימני כמאן דשחטינהו כולהו דמי:

6ברם צריך למימר היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכת' ונדיא ידיה לדוכתא אחרית' ושחט הנך סימנין מאידך גיסא בין זה כנגד זה ובין זה שלא כנגד זה מהו מי אמרינן זיל להכא לא שחט רובא זיל להכא לא שחט רובא או דילמא כיון דאידי ואידי מקום שחיטה הוא ומצטרפין ת"ש דאמר רב יהוד' אמר רב

7שחטה בשנים ובשלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר ליה בעינן שחיטה מפורעת והלכתא כוותי' דרב חדא דקיי"ל הלכתא כוותיה דרב באיסורי ועוד מההוא תורא דאישתחיט בב' ובג' מקומות אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקט ושקל משופרי שופריה א"ל רבא למדתנו רבינו משנתנו בב' סכינין ושני בני אדם: