שאילתות דרב אחאי גאון קכט

1שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לאישתעויי לשון הרע וכי היכי דאסיר לאשתעויי הכי אסיר לקבוליה דהכי אשכחן במרגלים דבדיל לשון הרע דאישתעו להון לדבית ישראל וקבלוה ישראל מינייהו איענשו עלה דמילתא וחמיר עונשה דלשון הרע יותר מן העושה מעשה כדתנן המוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד א' המוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור יותר מן העושה מעשה ממאי דילמא משום דהוה גרים לה קטלא אמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל על שם רע שהוציא וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר ודילמא משום דאכתי לא מלא סאתן א"ר שמעון בן לקיש אמר קרא וינסו אותי זה עשר פעמים זה על זה נתחתם גזר דינן וא"ר אלעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול כח לשון הרע ומה אם המוציא שם רע על העצים ואבנים כך המוציא שם רע על חבירו להרגו לא כל שכן ודילמא על דבר גדול דאמר רב חיננא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב כי חזק הוא ממנו

2כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם אלא אמר רבא ואיתימא ריש לקיש מוציאי דבת הארץ רעה על עסקי דבה שהוציאו: ואמר רב ששת משום ר' אליעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר על חבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא קרי ביה נמי לא תשיא:

3ברם צריך למימר אמור רבנן אסור לקבולי לשון הרע למיעבד ביה מעשה אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי ליה אי לא מי אמרינן כי אסיר לקבוליה למיעבד ביה מעשה אבל למיחש ליה בעי לפרהוזי נפשיה מיניה היכי דמי כגון דאמרו ליה פלניא קא מסגי בניכלא בהדך מיבעי למיחש ליה ופרהוזי נפשיה מיניה או דילמא אי חייש קא חשיד ליה ואמר מר החושד בכשרים לוקה בגופו ואסיר ת"ש דאמר רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבוליה לא מיבעי למיחש ליה מיבעי דכתיב והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הרגן הנהו בני גלילא דנפק קלא עלייהו דקטלו נפשא אתו לקמיה דר"ט אמרו ליה אטמירנן מר אמר להו אמו' רבנן לישנא ביש' אע"ג דלקבולי' לא מיבעי לי' למיח' לי' מיבעי דילמא איתא למילתא ולא מסתייעא מילתייכו וגרמיתון צערא לדילי נמי אזילו אתון אטמירו נפשייכו: