שאילתות דרב אחאי גאון נט

1שאילתא דאילו מאן דאית ליה ברתא כמה דלא בגרה אבוה יכיל לקדושה ומשקל כספא כדתנן האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה בכסף מנלן אמר רב יהודה אמר רב ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ומאי היא קידושין אימא לדידה כי מעיט רחמנא יציאה דכותיה קא ממעיט מה התם לאדון אף כאן לאדון ומנו אב האי מבעי ליה לגופיה אם כן נכתוב ויצאה חנם ולא בעי אין כסף ואכתי מיבעי ליה ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות אמר רבינא אם כן לכתוב אין כסף מאי אין כסף דרוש בה תרתי שטר וביאה דכתיב והיתה ואיתקוש כל הוויות להדדי וקא מרבי קרא לאב בימי נערות דאמר מר אין כסף אילו ימי נערות ויצאה חנם אלו ימי בגרות לא רבי קרא לאב ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותה דאבוה קיימא לא מבעי לאבוהא לקדושה עד דבגרה דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה וזכאי במציאתה דלא תיהוי ליה איבה במעשה ידיה דאמר רב הונא מניין שמעשה הבת לאב שנאמר כי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאב אימא קטנה דמצי מזבין לה קרינא ליה לאמה אבל נערה לא קטנה לא צריכא קרא לאחר מצי מזבין לה וכל שכן במעשה ידיה בהפרת נדריה דכתיב בנעוריה בית אביה ומקבל גיטה דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה איתקש יציאה להוויה והני מילי דלא אינסיב דעדיין ברשות אביה קיימא אבל אינסיב לא כיון שנשאת שוב אין לאביה בה רשות ואינו אוכל פירות בחייה דהיכא דמיתא אימה והדר נפלו לה נכסי מן בית נשי דאמה בעל לא ירית דאמר מר אין הבעל יורש את אשתו בקבר וירתה לה ברתה כי לית לה בני ולית ליה לאב למיכל פירות בחייה:

2ברם צריך אילו היכא דקדישה נפשה בלא דעתיה דאבוה מי חיישינן שמא נתרצה האב וקידושיה קידושין אי לא קטנה לא תבעי לך דוודאי לא נתרצה האב כי תבעי לך נערה היכא דלא שדיך לא תבעי לך דלא חיישינן שמא נתרצה האב כי תבעי לך היכא דשדיך מאי כיון דשדיך מעיקרא ניחא ליה או דילמא כיון דאיקדיש בלא דעתיה לא ת"ש דאיתמר הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל שקל חד מינייהו כסא ויהב לחבריה ואמר ליה מקדשא ברתך לברי אמר רבינא אפי' למאן דאמר חיישינן נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן אמרו ליה רבנן לרבינא ודילמא שליח שווייה לאבוה לא חציף איניש לשוויה לאבוה שליח ודילמא אירצוייה אירצוייה קמיה ואישתיק אמר להו רבא בר שימא לרבנן בפירוש מר לא סבר לה להא דרב ושמואל דאמרי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כי שדיך צריכה גיטא וצריכה מיאון ולא אמרינן כיון דשדיך הוה ליה כמאן דארצי קמיה ושתיק וכיון דשתיק בשעת קידושין מינח ניחא ליה והלכתא כרבינא:

3אי נמי ברם צריך היכא דקביל אבוה קידושי מחד והיא קדשה עצמה לאחרינא ובעידנא דאיקדיש לא ידעינן אי נערה ואי בוגרת והשתא אתת לקמן בוגרת מי אמרי' עדן נערה הוות וחיישינן לקידושי דאבוה או דילמא בתר השתא אזלינן ולא חיישינן לקידושי דאבוה מפלג פליגו בה רב ושמואל דאיתמר קידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי בוגרת היא לפנינו ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהם והוינן בה וליחזי אי בימי נערות איקדיש אי בימי בגרות איקדיש דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד עד בת אחת עשרה שנה וששה חדשים הרי היא קטנה מיכאן ואילך כל ששה חדשים נערה לאחר זה בוגרת לא צריכה אלא ביום משלם ששה חדשי' דאיכא דמתיא סימני בגרות מצפרא ואיכא דלא מתיא אלא עד לאורתא וכי פליגי בדאייתי סימני בגרות ביומא דסוף ששה חדשים דרב סבר מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת הוי ושמואל אמר השתא אתיא סימנים הילכתא כרב או כשמואל בתר חזקה קמא אזלינן דבחזקת נערות קיימא ואמרינן כוליה יומא בחזקת נערות קיימא או דילמא כיון דהשתא בוגרת לפנינו בתר השתא אזלינן ואמרינן מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת הוות ת"ש דאמר מר זוטרא מדרישביה לרב אשי הכי אמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל ורב אשי אמר הלכתא כוותיה דרב דבוגרת היא לפנינו בתר חזקה דהשתא אזלינן ואמרינן מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת היא וקידושי דידה הוי קידושי קידושי דאבוה לא הוי קידושי: