שאילתות דרב אחאי גאון עד

1שאילתא דמחייבין דבית ישראל לבעורי חמירא מארביסר בניסן שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון מאי הראשון אילימא ראשון דחג והא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אלא ראשון דמקמי חג והיינו ארביסר כדכתי' בראשון בארבעה עשר יום לחודש ואימא מאורתא מכי עייל ארביסר ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דהוה ליה מתחילת שבע ועבדו רבנן הרחקה דליבער מתחיל' שש דלא לינגע באיסורא דאורייתא כדתנן רבי מאיר אומר אוכלין בל חמש ושורפין בתחילת שש מאי טעמא חמש בשבע לא מיחלפא שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב בשש בקרניתא קאי אי שריית ליה למיכל בשש אתי נמי למיכל בשבע ולא מבער ליה ואמר אכתי שש אינון ורבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין בל חמש ושורפין בתחילת שש מאי טעמא גזירה משום יום המעונן דאי שרייה ליה למיכל בחמש זמנין דאתיא שבע ואמר אכתי חמש אינון באכילה אחמרו רבנן בהנאה לא אחמרו רבנן שש אין חמש לא וכי תימא משום יום המעונן ארבעי נמי נגזור אמר רב פפא ארבעה זמן סעודה לכל היא אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה ואע"ג דחמץ לא מיתסר אלא מארבעי שעי דיממא דארביסר מיבדק ביתא מאורתא בדקינן כדתנן אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה וכדעייל למיבדק מיחייב לברוכי ב"א אשר קדשנו במצותיו וציונו על ביעור חמץ ובתר דבדיק לימא הכי כל חמירא דאיכא ברשותי בביתא הדין ולא חזיתיה ולא ידענא ביה ליבטיל מרשותי ויהא כעפרא דארעא מאי טעמא דילמא איכא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עלה ואי לא מיבטיל ליה קאי באיסורא כדתנן ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו מ"ט פסח ומילה דאורייתא ביעור חמץ דרבנן דאי מדאורייתא בביטול סגי ליה ומאי טעמא אמרו לא סגי ליה בביטול דילמא מישתלי ואכיל ליה ואתי לידי איסורא קתני למול את בנן מידי כמה דלא מהל לא מצי שחיט ליה פסחא תיפוק לי משום פסחא איבעית אימא בזמן הזה דליכא פסח ואב"א כדאמרינן דהוו כייבין ליה עייניה דלאו בר מילה הוא דשחטיה לפסחיה והשתא ניחא ליה. להציל מן הא"י ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו משום ספק נפשות דדילמא עד דאזיל ואתי הויא סכנה אמור רבנן יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות דלאו מצוה הוא אלא הנאה דנפשיה בעלמא הוא יחזור מיד והני מילי כי מבטיל מיקמי איסורא אבל בתר איסורא לאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטיל דא"ר אלעזר משום רבי ישמעאל שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה אלא הדר ומבער דלא מיפגר מפסח דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכדרבי יוחנן דאמר אע"פ שאין עמו בעזרה:

2ברם צריך אילו היכא דנזכר בשש שעות דרבנן מאי כיון דמדאורייתא ברשותיה קאי מצי מבטיל ולא הדר או דילמא כיון דאסרוה רבנן לא ברשותיה קאי ולא מצי מבטיל תא שמע דאמר רב גידל אמר רבי חייא בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושיו ומאי שנא חיטי קורדניתא אע"ג דשרירן דאיכא למימר לא עיילן בהו מיא אתיין לאיחלופי בדלא חמאי ואימת אילימא בתר שש איסור הנאה דאורייא' הוא אלא פשיטא בשש גופא אלמא אפי' במקום קידושין שווייה כדלאו דידיה הוא ולא מצי מיבטיל וכן הילכתא: פסח