שקל הקדש, שער אחרון מהספר והוא חבור המוסרים

1אל תהיה בוכה / פני שוחק ושר, כי לך יהיה לועג / וגם יבזך. ולאיש בלי יגון / יגונך אל תגל, כי לא לך מביט / ולא יחזך.

2עצה שאל מכל / זקן וכל נער, יש עת אשר תמצא / עצה בלב נער.

3מקום גרו אבותיך היה גר, ושימה את מלונך בנינו, ותן מקום עלי יושביו לעולם, וכן נמצא כבוד העוף בקנו.

4לעד לאשה אל תהי גולה סוד פן תביאך לבזיון, את נפשך שמרה, וסם המות אל תהי שותה לנסיון.

5אשר יפקיד נכסים / על ידי נער וגם אשה, בראשיתו תהי בושה, ואחריתו לבקשה.

6ומוכיח לאיש אינו מקבל והדובר על לבות סתומים, כמו אדם ישורר שיר למתים, ומתפלל וצועק לצלמים.

7לאיש משכיל מעט הוכח / ויועיל, ויבין בדברים עד כלותם, ויקבעם למשפט לא / רחקה, ויבין את קצתם מקצתם.

8האיש אשר ירבה שחוק פיהו שוטה, ואין רפאות לסכלתו, העת אשר שניו יגלה, את הודו יהי ממעיט ופסדתו.

9הארך המחשבתך ואז יהיו כל מפעלותיך במכלולים, כי מעדני גן בהתאחר יהיו מתוקים גם מבושלים.

10איש בין לנצח ברשע אל תשו כח ואמץ בו והעז מצח, כי המנצח ברשתו יפול, גם המנוצח הוא אמת נוצח.

11אנוש סכל יקדם עת ידבר לשונו את פני שכלו לסכלו, ואיש משכיל בהתאחר לעולם לשונו אחרי דעו ושכלו.

12שחוק לכסיל עשות זימה ועל כן תבונתו תהי אחר לשונו, והמשכיל יאחר את דבריו, ולא יחל בדבר עד יבינו.

13אשר יבטיחך יום יום במתן, בתוחלת מדכא לב ומחלה, כענן מבלי גשם ומטר יכסה עין אדמה באפילה.

14בגרות אם תהי נפשך וריקם תפחד, שוב קחה מוסר ותערים, והמעיטה לך אכול ושתה, מעט בשר הלא די לכשרים, ואל תרבה נשים, וכל עת שמור פן תתנה חילך לזרים, וכל דבר תאוה נפשך בו, אמר עליו מאד דמיו יקרים, הלא טוב לעזוב עושר לאויבים לרוב הון משאל מן העשירים.

15עת הצלחת איש תשוב לו אבן חוצות שן ובדולח, ובעת תשלח על מצליח תוך ידו עץ יבש שב לח, האמן גם על נטע נטע, אם בן יומו פארות ישלח.

16אם תשמע מוסר תזריח, תנוח נפש חן חן לה, בצרור החיים מושבה, מניין בנין בתיו תמצאם ל ה.

18סליק כולו בע"ה. ברוך נותן ליעף כח ול"א ע"י.