שם משמואל, כי תשא יא

1שנת תר"פ.

2אך את שבתותי תשמורו, וברש"י כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן, והרמב"ן הקשה כי המיעוט הוא בדבר המצוה בו ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהי' מותר לעשותו בשבת עכ"ל, וכבר אמרנו בזה לתרץ בכמה אנפי:

3ונראה עוד לומר דהנה מלאכת המשכן היא כפרה על חטא העגל כמבואר במדרשות, והיינו דהנה ישראל אמרו נעשה ונשמע, ובמדרש שבחטא העגל אבדו נעשה, וע"כ נדרש לכפרתם מעשה המשכן בעשיית ישראל בפועל ולא ירד להם משכן מן השמים כמו שיהי' המקדש לעתיד, וישראל היו אז נרצים מחמת תשובתם הגדולה ובעל תשובה משכין לי' בחילא יתיר, אבל הוא הדבר שלכפרתם הי' נצרך מעשה המלאכה בפועל לעומת מה שאבדו נעשה:

4ויש לבאר יותר עפ"י המבואר בספה"ק שבמחשבה דיבור ומעשה המצוות מתקנין נפש רוח ונשמה שהם גוף ונפש ושכל, והנה ישראל בחטא העגל מוטעין היו, וכל הקושיא שעליהם שהנפש מאליו הי' צריך להמשך אחר רצון השי"ת אף בלי הוראת השכל, וכענין שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך ובמדרש בחקותי חשבתי למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי אל בתי כנסיות ובתי מדרשות, היינו הרגלים בעצמם היו נמשכים למקום הראוי אפי' שהי' חושב לילך למקום אחר, וע"כ לתיקון זה החטא נדרש מעשה הגוף בפועל לזכך אפי' נפש הבהמית שבהם:

5והנה שבת אין בה מצוות מעשיות ומ"ע של שבת היא שביתה ממלאכה, והטעם, ששבת היא יומא דנשמתא ולא דגופא, והיינו שאין בה זיכוך נפש הבהמית מצד עצמה אלא מצד ביטול הנשמה, ומטעם זה עצמו אין מלאכת המשכן דוחה שבת, ומעתה יובן שפיר דהמיעוט הוא בשבת שאין בו ענין תיקון הגוף מצד מעשה ופעולה גשמית שיעָשה הגוף מצד עצמו מתוקן, והוא ממש ככל אכין ורקין שבתורה שממעט בדבר המצווה בו ודו"ק: