שם משמואל, פורים כ

1שנת תרפ"ד.

2ואריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, נראה בטעמו של דבר, דהנה שניא מצות מחיית עמלק משבעה עממים דשבעה עממים אם נתגיירו מקבלין אותן, ועמלק נשבע הקב"ה בכסאו שאין מקבלין גרים מעמלק ואפי' לדעת הרמב"ם שבשניהם אם קבלו עליהם מסים ושעבוד מקבלים אותם, כבר ביאר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בספרו אבני נזר שהיינו שקבלו עליהם להיות שפלים למסים ולשעבוד תחת יד ישראל, אבל לא להתגייר ולהיות שוה כישראל, וי"ל דהפרש ביניהם עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפי' דברי הש"ס חולין בהאי דויאבק איש עמו חד אמר כת"ח נדמה לו וחד אמר כגוי נדמה לו, דשני מיני יצה"ר יש זה שמסיתהו לעבור עבירה אף שיודע שזה עבירה, זהו כגוי נדמה שתקפהו בכח, ויש מין יצה"ר שיעור את עיניו לאמור לרע טוב ולטוב רע וזהו כת"ח נדמה לו לאמור שזה עוד מצוה ע"כ בקיצור הדברים שזה קלקול מדות לבו, וזה בעיקום השכל:

3והנה בתרגום יונתן בפסוק וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות תרגום מרי מכילין בישין, הרי דשבעה עממין הם מקולקלים במדות שבלב מוסיף עליהם עמלק בעיקום השכל כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעמלק הוא היפוך יעק"א שנקרא ישראל וישרון מלשון ישר, ועמלק הוא מלשון עיקול ועקלקלות:

4ולפי האמור יובן ההפרש שביניהם, דלשבעה אומות שהקלקול הוא ביודעים שזה רע אם קבלו עליהם להתגייר ולעשות היפוך טבעם מקבלין אותם שהאדם בעל בחירה ובידם לשנות את טבעם, אבל עמלק שמדתו היא גם עיקום השכל לומר לטוב רע ולרע טוב מה יועיל התגיירותו לשנות מעשיו לטוב, הלוא הוא האומר לרע טוב וסוף סוף ישאר בקלקולו לעולם:

5ולפי האמור יתפרש לשון מחי' כפולה הנאמר בעמלק באשר קלקולו כפול קלקול המדות וקלקול השכל, ויש לומר דהיינו הך דחייב לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, כי לילה מתיחס לטבע הלב שהרי השכל מסתלק בעת השינה, ולא נשאר בו אלא קיסטא דחיותא, והיום מתיחס להשכל שאורו בהיר, וא"כ בקריאה של לילה מוחין את עמלק בקלקול המדות שבלב, ובקריאה של יום בקלקול עיקום השכל:

6ולפי האמור יש ליתן טעם על הא דסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו דסעודת פורים מורה על שמחה שבמחיית עמלק, כי בכל שנה על ידי קריאת המגילה נתעורר הנס שלשעבר, ואחר הקריאה באה הסעודה, להורות על השמחה, ומאחר שעיקר קלקול עמלק שהי' יותר על ז' עממים נמחה בקריאת המגילה שביום, ע"כ האוכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, ולפי האמור יתפרש הלשון לא יצא יד"ח, ומשמע דמצוה איכא אבל עדיין לא יצא דמ"מ מצות שמחה איכא על המחי' שבקריאת לילה:

7בש"ס מגילה דשמואל דייק דאסתר ברוח הקודש נאמרה קימו וקבלו קימו למעלה מה שקבלו למטה, ואמר רבא עלה דלית לי' פירכא, והקשו בתוס' דרבא גופי' הוא דאמר בש"ס שבת מהאי קרא הדר וקבלוהו בימי אחשורוש, ותירצו דהא לא חשוב פירכא דהא שפיר שמעינן מינה תרתי, ונראה לפרש דהא דקיימו למעלה נסתעף ממה דהדר וקבלוהו שהי' כל כך מעומק הלב בשביל אהבת הנס עד שהגיעו יותר מהנשיקין של מ"ת, מחמת זה עצמו נתעלו מעלה מעלה עד שקימו למעלה מה שקבלו למטה: