שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תצא, נר מצוה

1זה שמו אשר יקראו לו קדושת הגוף וקדושת דמים :

2מצוה תקל"ב מתרי"ג מצות, לעשות ליפת תואר כדין הנזכר בפרשה.

3תקל"ג שלא תמכר אשת יפת תואר, שנאמר (דברים כא, יד) ומכור לא תמכרנה.

4תקל"ד שלא לכבוש אשת יפת תואר ולהתעמר בה:

5תקל"ה לתלות החייב תליה, שנאמר (שם כב) ותלית אותו על עץ.

6תקל"ו לקבור הנהרג והוא הדין לקבור מתים, שנאמר כי (שם כג) קבר תקברנו ביום ההוא.

7תקל"ז שלא ילין את הצלוב על העץ, שנאמר (שם) לא תלין נבלתו על העץ:

8תקל"ח להשיב אבידה, שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם.

9תקל"ט שלא להתעלם מהאבדה בעת שיראה, שנאמר (שם ג) לא תוכל להתעלם.

10תק"מ להקים המשא על האדם או על הבהמה, שנאמר (שם ד) הקם תקים עמו.

11תקמ"א שלא להניח בהמה תחת משאה או איש ומשאו עליו והוא נבוך במשאו, אלא לעזור ולהקים עמו, שנאמר (שם) לא תראה את חמור אחיך וגומר והתעלמת מהם:

12תקמ"ב, שלא יתקשט האיש בתכשיטי אשה.

13תקמ"ג שלא תלבש האשה תכשיטי או מלבושי האיש, כגון כלי מלחמה וכיוצא בו, שנאמר (שם ה) לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה:

14תקמ"ד, לשלוח המוציא קן צפור בדרך את האם ולקחת הבנים, שנאמר (שם ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.

15תקמ"ה שלא ליקח האם מעל הבנים, שנאמר (שם ו) לא תקח האם על הבנים.

16תקמ"ו לעשות מעקה להסיר המכשול, שנאמר (שם ח) ועשית מעקה.

17תקמ"ז שלא להניח המוקשים והמכשולים בבתינו ובארצינו, שנאמר (שם) לא תשים דמים בביתך:

18תקמ"ח, שלא לזרוע תבואה או זרעים בכרם, שנאמר (שם ט) לא תזרע כרמך כלאים.

19תקמ"ט, שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר (שם) פן תקדש המלאה, והקבלה שפן תוקדש רצה לומר פן תוקד אש, רצה לומר שאם תזרע כלאים בכרם צריכה שריפה שאסור להנות ממנה והיינו איסור אכילה.

20תק"ן, שלא לחרוש בשני מיני בהמה, שנאמר (שם י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.

21תקנ"א שלא ללבוש שעטנז והוא כלאים בבגד, שנאמר (שם, יא) לא תלבש שעטנז וגו':

22תקנ"ב, לישא אשה באחד מדרכי הקניה, שנאמר (שם יג) כי יקח איש אשה וגו'.

23תקנ"ג, לישא מוציא שם רע את ארוסתו, שנאמר (שם יט) ולו תהיה לאשה.

24תק,נ"ד, שלא יגרשנה, שנאמר (שם) ולא יוכל לשלחה כל ימיו.

25תקנ"ה, לסקול מי שנתחייב סקילה, שנאמר (שם כא) וסקלוה אנשי עירה.

26תקנ"ו, שלא לענוש מי שהוא אנוס בחטא, שנאמר (שם כו) ולנערה לא תעשה דבר.

27תקנ"ז, לישא אונס את אנוסתו, שנאמר (שם כט) לו תהיה לאשה.

28תקנ"ח, שלא יגרש האונס אנוסתו כל ימיו, שנאמר (שם) לא יוכל לשלחה כל ימיו:

29תקנ"ט, שלא יבא סריס בקהל ה' ר"ל שלא יבא על בת ישראל שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. ...

30תק"ס, שלא יבא ממזר בקהל ה', שלא ישא בת ישראל, שנאמר (שם ג) לא יבא ממזר בקהל ה'.

31תקס"א, שלא יבא עמוני ומואבי על בת ישראל, שנאמר (שם ד) לא יבא עמוני.

32תקס"ב, שלא להרחיק זרע עשו מקהלנו אחר שנכנסו בדתינו, שנאמר (שם ח) לא תתעב אדומי.

33תקס"ג, שלא להרחיק זרע מצרי אחר הכנסתו בדת, שנאמר (שם) לא תתעב מצרי.

34תקס"ד, שלא לדרוש שלום לעמון ומואב שעת המלחמה, שנאמר (שם ז) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו':

35תקס"ה, שלא יכנס טמא למחנה לויה, שנאמר (שם יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו'.

36תקס"ו, להתקין מקום בצאתם למחנה וזהו יד להפנות שם, שנאמר (שם יג) ויתד תהיה לך וגו'.

37תקס"ז, להתקין יתד להיות לו עם כליו לחפור ולכסות המקום שהפנה בו, שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך וגומר.

38תקס"ח, שלא להחזיר עבד שברח.

39תקס"ט, שלא להונות עבד זה, שנאמר (שם יז) בו לא תוננו.

40תק"ע, שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין, שנאמר (שם יח) . לא תהיה קדשה מבנות ישראל.

41תקע"א, שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב, שנאמר (שם יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב.

42תקע"ב, תקע"ג, לא תשיך לאחיך וגומר, לנכרי תשיך וגומר, שלא ללוות בריבית רצה לומר שלא לקחת מעות ולתת ריבית, וזה אזהרה ללוקח שנאמר (שם כ) לא תשיך לאחיך, רצה לומר לא תושך מאחיך. ולהלוות לנכרי בריבית שנאמר (שם כא) לנכרי תשיך, וזהו לדעת הרמב"ם. והסמ"ג חולק:

43תקע"ד, שלא לאחר הנדרים והנדבות עד ג' רגלים, שנאמר (שם כב) כי תדור נדר לה' אלהיך.

44תקע"ה, לקיים כל היוצא מפי האדם, שנאמר (שם יט) מוצא שפתיך תשמור:

45תקע"ו, לאכול שכיר במה שעושה במחובר לקרקע, שנאמר (שם כה) כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים בנפשך שבעך.

46תקע"ז, שלא ליקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר (שם) ואל כליך לא תתן.

47תקע"ח, שלא יאכל השכיר בעת המלאכה ממחובר לקרקע, שנאמר (שם, כו) וחרמש לא תניף, כלומר בשעת הקציר לא תקצור לעצמך:

48תקע"ט, מצות גירושין בשטר, שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות.

49תק"פ, שלא יחזיר המגרש את גרושתו אחר שנשאת לאחר, שנאמר (שם ד) לא יוכל בעלה הראשון כו'.

50תקפ"א, שלא יצא החתן לצורך המלחמה ולא לשום דבר שנה תמימה, שנאמר (שם ה) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהי' לביתו שנה אחת.

51תקפ"ב, לשמח חתן את אשתו שנה תמימה, שנאמר (שם ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו וגומר:

52תקפ"ג, שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר (שם ו) לא יחבול רחים ורכב.

53תקפ"ד, שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר (שם ח) השמר בנגע הצרעת.

54תקפ"ה, שלא למשכן בעל חוב בזרוע אלא במצות בית דין, שנאמר (שם יא) לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו.

55תקפ"ו, שלא למנוע העבוט בעת שהוא צריך לו העני, שנאמר (שם יב) לא תשכב בעבוטו, רצה לומר לא תשכב ועבוטו עמך.

56תקפ"ז, להשיב המשכון לבעליו בעת שהעני צריך לו, שנאמר (שם יג) השב תשיב לו את העבוט.

57תקפ"ח, ליתן שכר השכיר ביומו, שנאמר (שם טו) ביומו תתן שכרו:

58תקפ"ט, שלא לקבל עדות הקרובים, שנאמר (שם טז) לא יומתו אבות על בנים, רצה לומר לא יומתו האבות בעדות בנים כו'.

59תק"ץ, שלא להטות משפט גר יתום, שנאמר (שם יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה.

60תקצ"א, שלא למשכן בגד אלמנה, שנאמר (שם) ולא תחבול בגד אלמנה.

61תקצ"ב, להניח עומר השכחה, שנאמר (שם יט) ושכחת עומר בשדה וגומר.

62תקצ"ג, שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר (שם) לא תשוב לקחתו.

63תקצ"ד, להלקות המחוייב מלקות.

64תקצ"ה, שלא יוסיף בהכאתו יתר על מה שחייב או על מה שאמדוהו, שנאמר (דברים כה, ג) ארבעים יכנו פן יוסיף.

65תקצ"ו, שלא לחסום את הבהמה בשעת מלאכתה, שנאמר (שם ד) לא תחסום שור בדישו:

66תקצ"ז, שלא תנשא היבמה לזר שנאמר (שם ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר.

67תקצ"ח, לייבם אשת אח בלא בנים, שנאמר (שם) יבמה יבא עליה.

68תקצ"ט, לחלוץ אם לא רצה לייבם, שנאמר (שם ט) וחלצה נעלו:

69ת"ר, להציל נרדף אפילו בנפשו של רודף, שנאמר (שם יב) וקצותה את כפה.

70תר"א, שלא לחוס על הרודף, שנאמר (שם) לא תחוס עיניך.

71תר"ב, שלא להיות אצלינו אבן גדולה או קטנה, שנאמר (שם יג) לא יהיה לך בכיסך:

72תר"ג, לזכור מעשה עמלק, שנאמר (שם יז) זכור את אשר עשה לך עמלק.

73תר"ד, להכרית זרעו של עמלק, שנאמר (שם יט) תמחה את זכר עמלק.

74תר"ה, שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים: