שבלי הלקט, הלכות שמחות ב

1דין קריעת בגדים על כל המתים והקורע על המת עד שלא ימות.

2אבל חייב בקריעה פי' בקריעת בגדיו מדכתיב בבני אהרן ובגדיכם אל תפרומו מכלל דכולי עלמא מיחייבו. תניא מי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונתעלף [החולה] וכמדומה לו שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה פי' דצריך לקרוע פעם שניה אמר ר' יהושע בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור אינו חוזר וקורע ותוך כדי דיבור הוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב [דהיינו] שלום עליך רבי וכן הלכה:

3אין קורעין ואין חולצין אלא קרובין הראוין להתאבל עליו והוא דליתא אדם חכם וליתיה אדם כשר ולא קאי עליה בשעת יציאת נשמה אבל אי קאי עליה בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע אפי' אשאר אנשי. דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע למה זה הדבר דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע פי' לפי שאין אדם ריק בישראל שאין בידו מצות. ויש מפרשים שהתורה קרואה נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור והנשמה קרויה נר דכתיב נר אלהים נשמת אדם:

4ועל חכם הכל חייבין לקרוע דתניא חכם שמת הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו הכל מברין עליו ברחבה:

5תנו רבנן חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרוף דעתו ואין מקרעין לו ומשתקין את הנשים מפניו. ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש פי' אם מת לו מת וקורע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו. אמר רב תהליפא אמר שמואל אבל שלא פירע ושלא איפרם חייב מיתה. תנו רבנן היוצא בבגד קרוע לפני המתים [ה"ז] גוזל את החיים ואת המתים. רבן שמעון בן גמליאל אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו מת קורעו ומאחו וכשיבוא לביתו מחזיר לו ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו. על כל המתים כולן קורע בכלי פי' בסכין וכיוצא בו ועל אביו ואמו ביד:

6על כל המתים כולן קורע מבפנים פי' תחת המקטורן ויש מפרשין בחדר על אביו ועל אמו קורע מבחוץ. אמר רב חסדא וכן לנשיא. על כל המתים כולן קורע טפח פי' לפי דאין קריעה פחות מטפח דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח. על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו:

7ירושלמי ר' ישמעאל בר אבדימי בר תנחום מפני שבטלה ממנו מצות כבד. על כל המתים כולן רצה מבדיל (קמה) קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל. על אביו ועל אמו מבדיל. על כל המתים כולן אפי' לבוש עשרה בגדים אינו קורע אלא העליון על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפיקרוסותו אינו מעכבת. פי' אפיקרוסותו שבראשו אינו חייב לקרוע. אחד האיש ואחד האשכה חייבין לקרוע כל בגדיהם על האב ועל האם. ר' שמעון בן אלעזר אומר האשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון:

8תנו רבנן הקורע מתוך השלל מתוך המלל מתוך הליקוט מתוך הסולמות לא יצא מתוך האיחוי יצא. אמר רב חסדא ובאיחוי אלכסנדרי תניא ר' יוסי אומר תחלת קריעה טפח ותוספת כל שהוא פי' אם קרע על מת צריך לקרוע טפח ואם הוסיף לקרוע על מת אחר די לו קריעה כל שהוא על אותה קריעה וקיימא לן כוותיה:

9גרסינן בסוף נדרים תניא אמרו לו מת אביך וקרע ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה ופריק רב אשי לאחר כדי דיבור אבל תוך כדי דיבור יצא:

10תנו רבנן אמרו לו מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד על כולן. ר' יהודה בן בתירה אומר על כולן קורע קרע אחד ועל אביו ועל אמו קורע קרע אחר לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו מאי טעמא אמר ר' נחמן בר יצחק לפי שאינו בתוספת פי' אינו בדין שיוסיף על קרע אביו ואמו שהרי צריך לגלות את לבו אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. נתמלא הבגד קרעים לפניו קורע לאחריו נתמלא מלמעלה הופכו מלמטה וקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא פי' אם קרע מלמטה דהיינו מן השוליים של בגד ומן הצדדין לא יצא ידי קריעה. כל שבעה פי' כל שבעת ימים שמת לו מת אם הוצרך לקרוע על מת אחר קורע קרע אחר ואינו קורע על אותה קורע לאחר שבעה מוסיף פי' קורע על אותה קריעה ואינו צריך לקרוע קרע אחר. תניא כל שבעה קרעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע ודוקא על אביו ועל אמו אבל על שאר קרובים אפי' תוך שבעה מחליף ואינו קורע שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע. ועל חכם שמת יום שמועה כיום חימום דמי וחייב לקרוע.

11ורבינו יצחק פאסי ז"ל כתב לענין שמועה רחוקה דאינה נוהגת אלא יום אחד. איבעיא להו קורע או אינו קורע ומסקנא דאינו קורע דליכא קריעה בלא שבעה אלא בכבוד אביו ואמו אבל בחמשה מיתי מצוה לא. והקורע על מתו בשבת אע"פ שחלל את השבת יצא ידי קריעה והקובר מתו בחולו של מועד פסק בעל הלכות גדולות שצריך לקרוע בחולו של מועד וכן הורה ה"ר אליעזר בר יואל הלוי ז"ל הלכה למעשה וכן מצאתי בספר השכם אבל הר"ר שמחה מאישפריא ז"ל היה מעשה שנקברה אשתו בחולו של מועד וקרע במוצאי יום טוב אחרון. וצריך לקרוע מעומד דכתיב ויקם המלך ויקרע את מעילו ואם קרע מיושב לא יצא: