שבלי הלקט, הלכות שמחות נג

1דין חפירת כוכין וקברות במועד להקבר בהן אחר המועד.

2אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין פי' אין חופרין כוכין וקברות בחולו של מועד להקבר בהן אחר המועד כן פירשו רבינו חננאל ורבינו יצחק פאסי ז"ל מאי כוכין ומאי קברות אמר רב יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין. אבל מחנכין את הכוכין. אמר ר' יהודה שאם היה ארוך מקצרו. במתניתא תני מאריך בו ומרחיב בו וארון עם המת בחצר פי' עושין ארון עם המת בחצר כי אם יעשו בחוץ יאמרו כל העם מותר לעשות מלאכה בחולו של מועד שאינן יודעין שמת לו מת. תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צורכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו במים ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מערב יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביא עצים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסתם מתני' כוותיה:

3ירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל אם הוא אדם מפורסם עושין לו ארון אפי' בשוק. כד דמך ר' חנינא עבדו ליה רבנן ארונא בשוק. והכל מודים שלא יקוץ לו ארזים ודכוותא לא יחצוב לו אבנים ואם היו חצובות פלוגתא דר' יהודה ורבנן.

4מצאתי למפרש אחד והא אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והכא אמרינן בצנעה אין בפרהסיא לא ותירץ יש לומר דבמסכת שבת פרק חבית שנשברה מקשינן ליה לרב מסתם מתניתין ומתרץ תנאי הוא וכו' ומסתבר דהלכה כמתניתין כדאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולא סמכינן אדרב והלכך מת בחולו של מועד עושין לו קבר דכיון דאמרינן יום טוב שני לגבי מת כחול שויה רבנן כל שכן בחולו של מועד שמותר בכל מלאכות הצריכות למת וארון עושין לו בבית שהמת שם ולא כדרך חול. ואצל המת היינו בחצר דקתני במתניתין כלומר בצנעה ולקמן באידך פרקין אשכחן עובדא כולא כרב מפי ר' עד כאן דבריו.

5וגם הר"ר שמחה מאישפירה ז"ל מצאתי שמקשה על הא דרב מפרק במה בהמה יוצאה ולא בזוג שבצוארה דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. וגם בפרק אע"פ בכתובות אמרינן צינור שעלו בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה. ובירושלמי מצאתי שמקשה על הא דרב אין שוחטין בגומא וכו' ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין מתניתין פליגי על רב. בית שהוא קמור ארבע אמות אין שופכין בתוכו מים בשבת ותני עלה אם היתה מזחילה מותר. עונת גשמים מותר. צינורות מקלחין אסור תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר ועוד מקשה לרב כמה קושיות ויש לומר דלית הלכתא כוותיה. גרסינן בסוף מסכת כתובות אמר ר' חייא בר יוסף עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם קל וחומר מחטה ומה חטה שנקברת ערומה יוצאה בכמה מלבושים צדיקין שנקברין במלבושיהן על אחת כמה וכמה:

6סליקו להו הלכות שמחות הנחמדים מזהב ומפז רב והלכותיו חמשים ושלש וסימנם ויטע ה' אלהים ג"ן בעדן נפשי בתוכו תלין:

7צדקי יה על ספר המצא גם את דיני לאור הוצא

8בר נקי מכל חטא אשמה תתן אותי תמיד ורצה

9אברהם חסדו זכרה לי וזכות נעקד עם תם נרצה

10הרופא לשבורי הלב חזק עבדך הודך רוצה

11ינעם חבלי בך כל חיי ובעת מותי תמים אצא

12שם ושארית טוב תתן לי בזה גם בבא אתרצה.