שבלי הלקט, מפתחות ד

1הלכות שחיטה

2צרופה כל אמרת אלהי מגן לחוסים בו ופליטה

3דת ודין מעולפת ספירים גם שש וארגמן לוטה

4קושט אמרי אמת להודיע מדור לדור מסורת פשוטה

5יחוקקו סופרים חקקי צדק תמיד על פי עטה

6הורינו אל דרך חוקיך התהלך באמתך ארח קשוטה

7חנני דעה והשכל ולמדני לבל אשגה להחליף השטה

8זאת חקת התורה לחוק כהלכה למשה מסיני משפטה

9קראתיך ענני ה' אלהי האירה עיני בהלכות השחיטה

10ראיתי את כל החיים. המהלכים נבוכים על דרכים. קהל גדול ועם רב. ממזרח וממערב, מצפון ומים, נודדים ללחם אים, למצוא מחייתם מכולת לביתם. והנה המה נילוזים בנפשותם. לאמר יגענו ולא הונח לנו. לחמנו יבש היה נקודים. מאין כל מחמדים. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. נלאינו כלכל. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. כל ימי עודו. ונפש ברכה תדושן. בשר שמן ויין ישן. בצפרים עפות ופרות יפות המראה והבריאות וצאן ברורות. ואם מספר ימי החול במשפט יכלכל. מכל האוכל אשר יאכל. בלחם צר ומים לחץ. ובשרו לא ירחץ פעם ילקט אורות. ופעם מגדים ופירות. מה יעשה לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' המקודשים. ואין קידוש אלא במקום סעודה. להכין אותה ולסעדה. ומה חפץ בכל פירות גנוסר. ואין שמחה אלא בבשר. במנה הוגנת וחלק יפה. חיי בשרים ולב מרפא. ואליו מצפים ומקוים העם המתאוים. לאכול בשר תאוה. זו מצוה וזו שכרה. הכל שוחטין שחיטתו כשרה. ועל כל לב הזמן שחוץ. ופי כל שר צבאו נחוץ. מבית ומחוץ. וכל העם אמרו לחוץ. אין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אמרתי אשמרה דרכי. להכין מהלכי. בדרך קצרה הטובה והישרה. אל זקני העיר השערה. ובצל קורותם אתלונן. ומזקנים אתבונן. לערוך מערכה. לרגל המלאכה. כתורה וכהלכה. למצוא בם חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. והוא מצות עשה שהזמן גרמה. ומה' מענה לשון אשאל ואתחנן לפניו ללמדני לבל אכשל שלא אומר על טמא טהור ועל איסור מותר ועל פסול כשר וילמדני דעת ודרך תבונות יודיעני:

11הלכות שחיטה שחיבר צדקיהו בר אברהם הרופא ינעם והם י"א דינים.

12סימן א - דין מי ראוי לשחוט.

13סימן ב - דין במה שוחטין.

14סימן ג - דין מקום הראוי לשחיטה.

15סימן ד - דין שהייה.

16סימן ה - דין דרסה.

17סימן ו - דין חלדה.

18סימן ז - דין הגרמה.

19סימן ח - דין עיקור.

20סימן ט - דין פירכוס.

21סימן י - דין כסוי הדם.

22סימן יא - דין במה מכסין.