שבלי הלקט קטו

1דין כתבי הקדש להצילן מפני הדליקה בשבת.

2תנן כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן ודוקא שהן כתובים בלשון הקדש אבל אם היו כתובין תרגום בכל לשון רב הונא [אמר] אין מצילין רב חסדא אמר מצילין ופסק רבינו חננאל זצ"ל דהלכה כרב הונא דהוא רביה דרב חסדא ואם היו כתובין בסם בסיקרא בקימוס בקלקנתים בלשון הקודש מצילין אותן אבל הברכות והקמיעין אין מצילין אותם מפני הדליקה וספר תורה שבלה ויש בה כדי ללקוט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלימות ואפי' בכללן יגר סהדותא אי נמי פרשה שאין בה ללקט פ"ה אותיות ויש בה הזכרות. כגון ויהי בנסוע הארון מצילין אותה מפני הדליקה.

3מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל מילה עולה בגמטריא פ"ה ודוחה את השבת כך ספר תורה שיש בה כדי ללקט פ"ה אותיות מצילין.

4כתב בעל התרומה בימי התנאים והאמוראין היו מצילין דוקא תורה נביאים וכתובים. שלא היו כותבין תלמוד משום שנאמר כי על פי הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות אבל לדידן שאנו רשאין לכתוב הכל מפני השכחה מצילין את הכל הן תלמוד הן תפלות הן ברכות. וכשם שמצילין אותם מפני הדליקה כך מצילין אותן מן המים ומן המפולת ומן כל דבר המאבדן. ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואפי' יש בהן מעות אבל להציל מעות ע"י ככר או תינוק לא דאמר מר לא התירו ספר או תינוק אלא למת בלבד. ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש ולית הלכתא כבן בתירה דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.

5וכתב רבינו ישעיה זצ"ל מדלא קתני למבוי המעורב כדקתני סיפא גבי אוכלין ומשקין דתני לחצר המעורבת ש"מ דאפי' לא עירבו ולא שיתפו שרי משום כבוד כתבי הקודש אבל מיהו בעינן שלא יהיה מפולש. וגאון אחר ז"ל כתב שאם נפלה דליקה בשבת מותר לומר לנכרי להוציא ספרים דרך רשות הרבים להצילם דאמרי' בפרק בתרא דעירובין אין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש. אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אבל אין אומר לו כבה אל תכבה ודוקא בדליקה כדברי התרומה אבל בשאר איסורי שבת לא. ובעל הלכות שרי אפילו בשאר איסורי. ופי' רבינו תם זצ"ל דווקא כשהדליקה באותו בית שלו לא התירו אלא כלים הצריכין לו. ושלש סעודות אפי' לחצר המעורבת שמתוך שבהול על ממונו אי שרית ליה טפי אתי לכבויי אבל כשהדליקה בבית אחר מותר לו להציל כל מה שיחפוץ אפילו לחצר חבירו המעורבת. ובעל התרומה זצ"ל כתב מוסיף אני לומר דוקא בחצר שאינו מכוסה הדומה לרשות הרבים. וגם בחציריהם דוקא שהיו סמוכות לרשות הרבים אסור יותר מג' סעודות אפילו למעורבת אבל בבית חבירו המעורב שאין לו כל זה מותר להציל כל מה שרוצה ועוד שאין רשות הרבים בינינו דשלטי ששים רבוא וגם ט"ז אמה רוחב וליכא למגזר מידי: