שבלי הלקט רנב

1דין כסוי דם חיה ועוף ביו"ט ובהמה שיש בה חלק לנכרי מהו לשוחטה ביום טוב והשוחט בהמה בשדה באיזה עניין הותרה לו הבאתה לביתו ובכור שנפל לבור מהו להעלותו ביום טוב.

2אמר רב שחט צפור מערב יום טוב אין מכסין דמו ביום טוב ואם שחטו ביום טוב ואין לו עפר מוכן מערב יום טוב פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דתנן השוחט חיה ועוף ביו"ט בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן.

3כתב בעל הדברות הא מתניתין [דהשוחט] גרסינן לה בבחירתא בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא והכי דייקא והלכתא כבית הלל. ובההיא דמסלקין את התריסין ביו"ט דבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרינן מוחלפת השיטה. ומאי דקשיא להו לרבוותא הא דפרכינן וליכסייה בדקר נעוץ וליכסייה באפר כירה ממתניתין פריך ליכסייה בדקר נעוץ לבית שמאי ובאפר כירה לבית הלל דלבית שמאי אין מכסין באפר כירה ולבית הלל לא בדקר נעוץ לכתחלה ואי נימא מסיפא פריך דקתני אם שחטו אין מכסין את דמו והכי גרסינן (בסיפא) [בספרינו] הא מדקתני אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דבאית ליה עסקינן ולא גרסינן (רישא) [השאר] ומתני' דהשוחט דווקא הואיל ותנן לה בבחירתא הכי ומקולי דבית שמאי ומחומרי דבית הלל היא והא דמסלקי את התריסין נמי דקיימא לן כבית הלל דהתירו סופן משום תחילתן הלכה היא אלא דבית שמאי ובית הלל מחלפין שיטתן והחמירו בית הלל בכ"מ ולא החמירו בתריסין [משום טעמא] דהתירו סופן משום תחילתן:

4ירושלמי שאם אתה אומר לא יחזיר אף הוא אינו פותח וליפתח אף הוא ממעט בשמחת יום טוב ורבינו חננאל זצ"ל וכל המפרשים זצ"ל כתבו וקבעו הלכה כב"ה לחומרא בהשוחט ובתריסין לקולא. ורב אלפס הכי פסק ורבוותא קמאי הכי סבירי להו אבל רבינו יעקב זצ"ל פי' מוחלפת השיטה ממתני' דהשוחט ולא דייקא לן דכל מה דבבחירתא דווקא עד כאן דברי בעל הדברות זצ"ל.

5ובעל המאור כרבינו יעקב זצ"ל סבירי ליה והי לך לשונו השוחט חיה ועוף ביו"ט בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה אוקמוהו רבה ורב יוסף בהשוחט שבא לימלך ומדרמינן לקמן מתני' אהדדי ואמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה איתהפכי לן מתניתין דהשוחט חיה ועוף והוו להו כבית הלל לקולא. דאי אחזרת תריסין קאי ר' יוחנן לומר שהיא המוחלפת לא מתרצי [מתניתין] משום דקשיא דבית שמאי אדבית שמאי השתא ומה הכא דשובכו מוכיח עליו מחמרי בית שמאי גבי חזרת תריסין שאין [שם] שום צד היתר אלא שהתירו סופן משום תחילתן דלא ליתי לאימנועי משמחת יום טוב נמצא שכל טעם ההיתר נתלו בשמחת יום טוב בלבד ולא בדבר אחר לא כל שכן שהיה לו להחמיר אלא ודאי מתני' דהשוחט הוא המוחלפת והוו להו בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא בשמחת יום טוב וכל המשניות כולן כאחת והיינו דאמרינן לקמן וליכסייה בדקר נעוץ דלית ליה וארישא דברייתא קאי דקתני אין שוחטין אותו ביום טוב על מה אין שוחטין ישחוט ויחפור בדקר נעוץ כבית הלל אלמא דמתני' דהשוחט היא המוחלפת ואי אתה יכול לומר דאסיפא דברייתא קאי דקתני ואם שוחטו מדמסקינן בה והא מדקתני סיפא אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דעד השתא מרישא דברייתא קא מקשי ליה מכל זה למדנו דמתניתין דהשוחט היא המוחלפת ואע"ג דמתני לה בבחירתא גבי קולי דבית שמאי שיבושא הוא דאישתבשא ליה מתני' להתנא דהתם כי היכי דאשתבשא ליה מתניתא לתנא דהכא ועל תלמוד ערוך שבידינו אנו סומכין ופלוגתא דרבה ורב יוסף קיי"ל כרב יוסף בשל סופרים [הלך] אחר המיקל וסוגין בכולה מסכת דחיישינן לאימנועי משמחת יום טוב ולאימלוכי לא חיישינן כהאי דתניא בית הלל אומרים מוליכין זה אצל זה והרב אלפסי לא חשש לכתוב מכל זה כלום ואנו תמיהין עליו היאך פסק בחזרת תריסין כבית הלל לקולא וכתב מתני' דהשוחט כצורתה בלא חילוף ובגמרא רמינן להו אהדדי ומתרצינן ומהפכינן חדא מקמי חבירתא עד כאן דברי בעל המאור:

6ומודין בית שמאי ובית הלל שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה אמר רב זריקא אמר רב יהודה והוא שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום והא קא עביד כתישה אמר רב חייא בר אשי אמר רב בעפר תיחוח.

7כתב בעל הדברות זצ"ל מהכא משמע דאפי' בעפר תיחוח צריך דקר נעוץ מבעוד יום ולכתחלה משום הכנה ואם אין לו דקר נעוץ אינו יכול לכסות אלא באפר כירה. ואע"ג דקא עביד גומא כיון דבשבת פטור אבל אסור הכא דשחט [משום] שמחת יום טוב מותר לכתחלה:

8ואפר כירה מוכן הוא. אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב אבל ביום טוב אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. ירושלמי בשלא שחט אבל שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב ולא יחפור בדקר ויכסה והקשה רבינו תם ז"ל דהכא משמע לבית שמאי שהאפר ראוי לכסות ובפרק כסוי הדם אמרי בית שמאי אין מכסין אלא בעפר ובית הלל אומרין מצינו אפר שנקרא עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ותירץ דחילוק יש בין אפר הנעשה מן העצים ובין אפר שנעשה מן האוכלין דאפר עצים מגדל צמחים ואפר אוכלין אינו מגדל צמחים:

9הכניס עפר לגינתו ולחורבתו מותר לכסות בו אמר רב יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זויות. וכוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחט אין מכסין את דמו ואפי' באפר מוכן ובאפר כירה. וטעמא משום דמאן דחזי דמכסי ליה לדמיה ביום טוב אתי למימר מין חיה הוא דאי ספק הוי לא הוי מטריחי ליה רבנן לכסויי לדמיה מספק ואתי למישרי תרבא דידיה אבל לערב במוצאי יו"ט מכסין את דמו אם רישומו ניכר השוחט אותו בחול צריך לכסות את דמו דמספיקא אמרי ליה רבנן טרח וכסי ולא חיישינן דילמא אתי למישרי תרבא דידיה. תני ר' חייא לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה אסורין לכסותו ביום טוב. אמר ר' יוסי בר יאשין לא שנו אלא בשאין יכול לכסותן בדקירה אחת אבל יכול לכסותן בקדירה אחת מותר דלא גזרינן בדקירה אחת אטו שתי דקירות:

10ובהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביום טוב. ואם שחט בהמה בשדה לא יביאנו במוט ובמוטה דהוי עובדין דחול אבל מביאה בידו אברים אברים. בכור שנפל בבור ר' יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ור' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. האי בכור בבעל מום משתעי והכי קאמר אם יש בו מום קבוע יעלה וישחוט ור' שמעון דקאמר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב לא משום מוקצה קא אסר ליה דלית ליה מוקצה אלא משום דהוה ליה כדן את הדין ביום טוב ואוקימנא בגמרא דברואין מומין ביום טוב קא מיפלגי ר' יהודה סבר רואין מומין ביום טוב ור' שמעון סבר אין רואין מומין ביום טוב ופסקי רבוותא דהלכתא כר' שמעון דאמרינן אמי וורדינאה חזי בוכרא דבי נשי הוי סבר דלא למיחזי ביומא טבא אתו ואמרו ליה לר' אמי אמר ליה שפיר עביד דלא חזי. איני והא ר' אמי הוה חזי ר' אמי מאתמול הוי חזי וביומא טבא שיולי הוה משאיל היכי הוו עובדא כי הא דההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא אפניא אדמעלי יומא טובא והוה יתיב רבא וקא חייף רישיה. בהדי חייף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר כי אתא למחר אמר ליה אימא לי איזי גופא דעבודא היכי הוה אמר ליה מנחן לשערי בהך גיסא דהוצא בהדי דעייל רישיה פרטי לשפתיה אמר ליה ודילמא את גרמת ליה א"ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא כל מום לא יהיה בו מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יביא בצק או דבילה ויניח על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום:

11ובעל הדברות כתב הלכה כר' שמעון דהוו לה כגרוגרות וצמוקים:

12תניא אותו ואת בנו שנפלו לתוך הבור מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשחטו ואינו שוחט וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט. תוספתא רצה לשחוט רצה שלא לשחוט אחד מהם הרשות בידו. בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה מעשה ושאלו את ר' טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל אמרו לא יזיזם ממקומם. אוקמי זעירא בבהמות קדשים וטעמא דבהמות קדשים שאינה ראויה לקבורה היום וגם אין מאכילין אותה לכלבים הא בחולי שריא במסוכנת ודברי הכל ואפילו לר' יהודה דפליגי ר' יהודה ור"ש בשלא היתה מסוכנת מאתמול אבל מסוכנת מאתמול דעתיה עליה אפילו ר' יהודה מודה. ובעל המאור כתב בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כתב עליה הרב אלפסי תרגמא זעירי בבהמת קדשים הא דחולי שריא ובמסוכנת. ובסוף מס' שבת מייתינן ליה להא דזעירא למיפשט מיניה דזעירי כר"ש סבירי ליה והרב אלפסי פסק גבי יו"ט כר' יהודה הלכך אפילו במסוכנת [דחולין] לא יזיזנה ממקומה לטעמו של רב אלפסי וקשיא דידיה אדידיה ואית דגרסי הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל כלומר בבעלי חיים אפי' ר' שמעון מודה שאסורין במסוכנת מאתמול אפי' ר' יהודה מודה שהיא חשיבא כמיתה. לא נחלקו אלא בחולה מאתמול ומיתה בשבת או ביו"ט ויש בזה [מעט] סמך לדברי הרב האלפסי זצ"ל ואנו אין אנו גורסין אלא הכא במאי עסקינן במסוכנת כלומר ובמסוכנת היא מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון (והתם) [וסתם] מתני' כר' שמעון אליבא דזעירי אבל אליבא דר' נחמן דאמר גבי יום טוב סתם לן תנא כרבי יהודה איכא למימר דלא מוקים לה בבהמת קדשים ואע"ג דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מעשה שהיה כך היה ולא אמרינן מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא וסתם מתני' דלא כר' שמעון ואיכא למימר [לעולם] רב נחמן אליבא דזעירי מוקים לה בבהמת קדשים הא דחולין שרא. ומגו דאשתראי בשבת אשתראי ביום טוב דליכא מידי דבשבת שרי וביום טוב אסור כמו שבארנו ודאמרינן דסתם לן תנא ביום טוב כר' יהודה במוקצה הבא מאליו בשבת כמו בקוע עצים מן הקורות ומן הקורה שנשברה ביום טוב [וכל כיוצא בו שהוא הוא המוקצה שאסור ביום טוב] ואין אנו חוששין אם סתם לן תנא ביום טוב כר' (יהודה) [שמעון]. שמאחר שהיא מותר בשבת גם ביום טוב מותר ולזו הסברא דעתינו נוטה עד כאן דברי בעל המאור ויש מפרשין ודברי הכל אמר בריה דרב יוסף ואמר אמימר משמיה דרבה: