שבלי הלקט רעה

1ענין תענית

2דין קבלת תענית מבעוד יום.

3אמר שמואל כל תענית שלא קיבלה עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית ואי יתיב למאי דמיא אמר רבה בר שילא כמפוחא דמליא זיקא. אימת מקבלה רב אמר במנחה ושמואל בתפלת המנחה אמר ר' יוסף כוותיה דשמואל מסתברא דכתיב במגילת תענית לכן כל אנשיי דייתי עלוהי מן קדמת דנא ייסר בצלו וכו'.

4רבינו ישעיה זצ"ל פסק דלית הלכתא כשמואל דהא קי"ל מתענין לשעות. והמתענה לשעות מתפלל תפילת תענית ונראה בעיני דהלכתא כשמואל דמסיק רב יוסף כוותי' ועוד דאמרינן בפרק סדר תעניות דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעוה לר' יוחנן ולר' שמעון בן לקיש למחר אודיענהו אמר ליה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש ליתי מר ליתיב בתעניתא אמר ליה והלא לא קבילנא מאורתא אמר ליה בתרייהו דבי נשיאה גררינן הא למדת בפי' שצרך לקבלו עליו מאתמול דאי לא דגרירי בתר בי נשיאה לא היו מתענין וכן כתב רב אחא משבחא זצ"ל בשאילתא דויחל משה ומאן דמקבל תעניתא צריך לקבולי מבעוד יום ומכל מקום לא תקשינן הא דאמרינן מתענין לשעות וכן יש לפרשו יכול אדם להתענות לשעות ושם תענית עליו. מיהו לא הוה מצוה מן המובחר כאילו קיבלו מבעוד יום:

5ומהא דאמרינן דבי נשיאה גזור ולא אודעוה כו' נראה לרב בנימין אחי ז"ל להוכיח שאם יש פרנסים הממונים על הצבור וגזרו תענית אע"פ שלא הודיעו לכל הצבור מבעוד יום כיון שהן ממונין על עבודת הצבור דעת הצבור נמשך אחר דעתם והוי הוא כמו שהודיעום מבעוד יום.

6מצאתי בתשובות כתב רבינו דנראה לו אע"ג דהלכתא כשמואל דצריך לקבל התענית בתפלת המנחה מדמסיק רב יוסף כוותיה אף מי שלא קבלוהו אלא שגמר בלבו מבעוד יום חל נדרו ומתפלל תפלת תענית דאמרינן בשבועות פרק ג' גמר בלבו אין צריך להוציא בשפתיו דכתיב גבי נדר כל נדיב לב ורבינו שאל לרבינו תם זצ"ל על אחד שהתענה כמה תענית בלא קבלה והשיב לו ר"ת כי יפה התענה ואפילו לא עלתה בדעתו מאתמול להתענות למחר עד שהחשיך ומשהחשיך עלתה בדעתו להתענות מועיל תעניתו ומורי הביא ראיה לדברי רבינו מדתניא בתורת כהנים פ' ויקרא יכול המהרהר בלב יהא חייב ת"ל בשפתיו ולא בלב יכול שאני מוציא את הגומר בלב ת"ל לבטא אלמא דגומר בלב כמוציא בשפתיו ואפי' לשבועות ביטוי ותימה אמאי לא איתותב שמואל מהא בפרק ג' דשבועות ולא הוי ליה לשנויי הא כדשני אידך ברייתא דאקשינן ליה מינה ותו תימה נמי דהוי מצי לשנויי רב ששת כדפרכינן התם הא גופא קשיא וכו' הא דקתני בשפתים ולא בלב היינו מהרהר בלב. כדקתני בהדיא בהך ברייתא דתורת כהנים.

7ורבינו חננאל זצ"ל הביא שם בפירוש שבועות פרק ג' ההיא ברייתא דמייתי בפסחים פרק תמיד נשחט המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' לא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין ופסק מדמותבינן התם מינה שמע מינה דהילכתא היא: