שבלי הלקט שכו

1דין דברים הראוין לסכך בהן.

2תנן התם חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם ואם התירן כשרות פי' זרדין הן מין קנים ובעודן לחין מאכילין אותן לבהמה ולכשיבשו עומדין להסקה א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם פעמים [שאדם] בא מן השדה בערב וחבילתו על כתיפו ומניחה על גבי סוכה לייבשה ואח"כ נמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי הלכך אם לא התירן אסור לסכך בהן מדרבנן ואפי' אם נתכוין לשם צל:

3והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ומדאורייתא היא פסולה וכדמפרש רב הונא בשאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל אם יש שם חלל טפח במשך שבעה כשירה פי' שמתחלה כשהגדיש לא עשה שם חלל טפח גובה במשך אורך ורוחב שבעה טפחים כשיעור סוכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה סכך מאליו ולא היה עליו שם סכך מתחלה אבל אם יש שם חלל טפח במשך שבעה כשירה פי' חלל טפח אהל הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה זו הוא עשייתה שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה כן פי' רבינו שלמה ז"ל. א"ר גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככינן בהו ואע"ג דאגידי אגיד בידי שמים לאו שמיה אגיד ואע"ג דהדר אגיד להו אגד בחד לאו שמיה אגד שלשה הוי אגד ושנים מחלוקת ר' יוסי ורבנן דלר' יוסי לא הוי אגד ולרבנן הוי אגד וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים והלכך לא מסככינן בהו דנקראת חבילה דרש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככינן בהו ואע"ג דאגידן למניינא בעלמא הוא דאגידי. א"ר אבא אמר שמואל הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשירה ואע"ג דאגידי מתתאי אגד שאינו עשוי לטלטלו באיגודו לא שמיה אגד א"ר אמי בר טביומי סיככה בבלאי [בגדים] פסולה אמר אביי במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזי לא לעניים ולא לעשירים פי' לפי שבאו מבגד גדול הראוי לקבל טומאה. תניא כוותיה דרב אמי בר טביומי מחצלת של חשיפה ושל גמי שיריה אע"פ שנפחתו מכשיעור אין מסככין בהן מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואין מקבלת טומאה ואסיק רב פפא דבקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה כי פליגי בגדולה תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך ור' אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה ויחיד ורבים הלכה כרבים תניא אמר ר' חנינא כשירדתי בגולה מצאני זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל אחי אבא הודה לדבריו ואמר רב חסדא והוא דלית ליה גדנפא:

4מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ור' מאיר אוסר נתן עליו נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהם ארבעה דר' מאיר אית ליה גזירת תקרה ור' יהודה לית ליה גזירת תקרה אבל אין בהם ארבעה דברי הכל כשרה ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת ואוקמא רב פפא דהכי קאמר בפחות משלשה דברי הכל כשרה מאי טעמא קנים בעלמא נינהו יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה כי פליגי משלשה ועד ארבעה דמר סבר כיון דנפיק מתורת לבוד גזרינן ומר סבר כיון דלית ביה שיעור מקום לא גזרינן ותניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל ופסקי רבוותא דהלכתא כשמואל דהא רב פפא כוותיה סבירי ליה ועוד דסוגיא דשמעתא כוותיה אזלא:

5אתמר הפכן על צידיהן פי' להני נסרים שיש בהן ארבעה רב הונא אמר פסולה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו כשרה איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא בעו מיניה הפכן על צידיהן מהו אמר להו פסולה על כרחך נעשו כשפודין של מתכת וכן הלכה.

6כתב בעל היראים זצ"ל על הא דתנן המעובה כמין בית כשירה מדקתני כמין בית שמעינן בית ולא בית ממש למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו אך שתהא נראית סוכה אבל בנסרים אפי' פחותים מג' טפחים דהוי להו כמו קנים בעלמא אחרי שכל הבתים מסככין בענין זה ואינה נראית סוכה פסולה דלא הוי כמין בית אלא בית ממש: