שבלי הלקט ע

1דין קידוש במקום סעודה.

2ואין מקדשין אלא במקום שסועדין שם דאיתימא אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת רב אמר ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה. ובהלכות גדולות מפרש טעמא דכתיב וקראת לשבת עונג מקום שקראת לשבת שם תהא עונג סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל מפינה לפינה לא אמר להו רב נחמן בר תחליפא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דשמואל ואפי' מאיגרא לארעא הוי מקדש ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינן בי מר כי הוה מקדש הוה אמר לן טעימא מידי הכא דילמא אדעייליתו לבתייכו מתעקרא שרגא ולא מתקדש לכו ולא מתאכיל לכו ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה וכן הלכתא.

3וכתב רבינו נסים זצ"ל הא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה דוקא שקידש במקום זה על מנת לסעוד שם אבל אם קידש במקום זה על מנת לסעוד במקום אחר אינו צריך לקדש.

4והביא ראיה מירושלמי דסוכה רב אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום ר' יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר' יעקב בר חייא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך ואכל בבית אחר צריך לקדש. רב אחא ורב הונא בשם ר' אושעיא מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו אמר ר' אבן ולא פליגין מה דאמר רב כשלא היה בדעתו לוכל בבית אחר מה דאמר שמואל כשהיה בדעתו לוכל בבית אחר אמר ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ורב אושעיא כר' יהושע בן לוי שמעת מינה שמקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו וברכתא חדא דמייא דהא סוכתו עריבה עליו וכן פי' הר"ר מאיר בשם רבינו אבי העזרי.

5ומה שהיה קשה לדבריו מההיא עובדא דהוה אמר רבה לתלמידיו טעימי מידי הכא דילמא מתעקרא לכו שרגא וכו' ובקדושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה. ולדבריו אמאי לא אמר להו תכוונו למיכל בביתיכו דהא לדפרושו כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר קידוש במקום סעודה קרינא ביה.

6ונראה לפרש דהיא היא. והכי פירושא טעימו מידי הכא דלמא אתעקרא לכו שרגא ואפילו אם יהיה בדעתכם לאכול שם בלא נר לא תאכלו הלכך טעימו מידי הכא ושוב תאכלו בכל מקום שתרצו.

7ובעל הדברות כתב דלא סבירי ליה דרבינו נסים זצ"ל דאם כן איפכא משמע גירסא דירושלמי מה דאמר רב כשהיה בדעתו מאן דאמר שמואל כשלא היה בדעתו וליתא הכי בירושלמי דברכות ובסוכה בנוסחי דידן ואם אפשר ליישבה לפי' רבינו נסים זצ"ל דקשי לן גמ' דידן דמקשי לשמואל למה לי למצלי לקידושי בבי כנישתא ומסתבר לן כנוסחא הירושלמי מה דאמר רב כשלא היה בדעתו מה דאמר שמואל כשהיה בדעתו והכי פי' מה דאמר רב צריך לפסול את סוכתו בשאין דעתו לוכל אלא בסוכה שאין לו מקום להוריד את כליו וצריך לפוסלה והכי אמר ר' חייא בר אשי בגמרא דידן אין לו מקום להוריד את כליו פוחת בה ארבעה והכי גרסינן מה דאמר ר' יהושע בן לוי בשדעתו לאכול בבית אחר והוא פוסל את סוכתו שיש לו מקום להוריד את כליו זהו לשון עשרת הדברות. וצריך עיון דאין הגרסא שלו לא בירושלמי ולא בפסיקתא.

8ובתשובות הגאונים ז"ל מפרש הא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה דוקא היכי דמקדש במקום זה וסועד במקום אחר שאינו רואה ממקום סעודתו את מקומו הראשון שקידש בו אבל אם רואה ממקום סעודתו את מקומו הראשון מותר כדאמרינן שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין שכיון שרואין זה את זה נעשו כמקום אחד וכמסיבה אחת ומצטרפין אף כאן שיושב במקום אחר ורואה את מקומו הראשון נעשה כמפינה לפינה ומותר ואם לאו נעשה כמקום אחר ואסור: