שואל ומשיב מהדורא קמא ג:קטו

1שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג בתורה וביראה וכו' מוה' יעקב מענדיל פריעדמאן ני' מ"ץ ד"ק נדבורנא. מכתבו הגיעני תמול בש"ק והיום בפתחי אותו וראיתי הדברים ומאוד תמהני שמטריח אותי בדברים פשוטים והוא יודע רוב טרדתי וגם אני יושב קרית חוצות ומחוסר ספרים. והנה מ"ש באותן העופות אשר לא נתגדל על כל הגוף הנוצה שיש לו קנים עד לאחר ג' או ד' חדשים ורב אחד אסור אותם ורצה לאסור השו"ב ששחט אותם ומע"ל האריך להתיר והבי' דברי הט"ז סי' ט"ו ס"ק א' שדוחה דברי א"ז וגם להש"ך שהחזיק דברי א"ז וכן הסכימו כל האחרונים הא כל הטעם משום שהוא מאיס ושייך בל תשקצו והרי בל תשקצו בדבר המאוס איכא ספק אם הוא מה"ת או רק מדרבנן והביא דברי הב"י סי' קט"ז מ"ש בזה ודברי הפר"ח שם וגם דברי הפר"ח סי' י"ג וסי' ט"ז וא"כ בכה"ג שגדלו קצת רק שלא מכוסה כל הכנפים בכה"ג יש להקל והאריך בזה. הנה יפה כתב דאינו רק מדרבנן ותמהני שלא הזכיר דברי התב"ש סי' י"ג ס"ק שם הביא הך שלא נתפתחו עיני' והביא דברי הרא"ש דאינו רק מדרבנן והרי הך דא"ז יצא מדברי ראב"י כמ"ש הט"ז וא"כ אינו רק מדרבנן והו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ובאמת בכה"ג שגדל קצת רק שלא גדל על כל הגוף בודאי יש להקל ודי לנו בחומרת א"ז היכא דלא גדל כלל כנ"ל ברור ועי' שבת דף ע"ח דפריך שופכין למאי חזי וע"ש בתוס' דחזי לכמה דברים לרחוץ בהם כוסות וקערות ולכאורה שייך משום בל תשקצו ואפשר כל דלא חזי האחר שאינו רואה ל"ש משום בל תשקצו כמ"ש מע"ל דדוקא למי שרואה שייך בל תשקצו ומ"ש בתוס' דמחלקין בין דבר המוסרח לגמרי דמאיס טובא וא"כ מבואר כמו שכתב הפר"ח סי' קט"ז דיש לחלק בין דברים המאוסים טובא דשייך בל תשקצו משא"כ באינם מאוסים כ"כ אינו אסור רק למאן דמקפיד על מאיסותו אבל לאחר שרי ע"ש ובזה יתישב היטב דברי הכו"פ ועפמ"ש דאסור משום בל תשקצו וכל שאינו מאיס כ"כ חזי למי שלא יראה הרחיצה בשופכין ודו"ק היטב.

2ומ"ש לתמוה על שו"ת שבות יעקב שהביא דברי הפנים מאירות שכתב במי שנשלח לו בשר בע"ש סמוך ללילה ונפל לו ספק אם אולי לא נמלח וכתב הפ"מ דמותר דבודאי אודעי' קא מודעי' לי' אם לא הי' נמלח כדאמרינן לענין בכור או או"ב וע"ז כתב השבו"י די"ל דהכא שאני דאפשר בלחיכה והי' רואה שלא נמלח וע"ז סמך וגם שאני הך דא"וב ובכור דלא אתחזיק איסורא וכאן אתחזק איסורא וגם כל דאפשר בשאלה לאחר שבת לא סמכינן ע"ז דאודעי' קא מודעי' זה תורף דברי השבו"י לפמ"ש מע"ל בשמו וע"ז תמה מע"ל מעירובין דף ל"ב דס"ל לרבי דבחבר אוכל וא"צ לעשר ומטעם דחש שמא יסמוך עליו וא"כ מבואר דאף דאתחזק איסורא טבל וגם אפשר לו לשאול ואפ"ה סמכינן הטעם דחייש על לפני עור ה"ה כאן וא"כ למה לא נסמוך ע"ז ולא נשאר רק הטעם דאפשר בלחיכה והנה לכאורה רציתי לומר דשם בתאנה רק מדרבנן ע"ש בתוס' ד"ה תאנים ומש"ה מותר לאכול מיהו זה אינו דגם דם שבשלו אינו רק מדרבנן מיהו יש לחלק דדם עיקרו מדאורייתא יש להחמיר אבל מעשר פירוש עיקרו דרבנן ודו"ק. וגם יש לומר דזה דוקא בחבר אבל בע"ה לא סמכינן ע"ז וא"כ בזה"ז דכולם חשבינן כע"ה כמבואר ביו"ד סי' ר"ה וא"כ לא סמכינן ע"ז ודו"ק.

3מ"ש בספק דרוסה כיון דהדבר רחוק שנדרסו כולם יש לסמוך דחד בתרי בטל הנה מ"ש דרחוק שנדרסו כלם כ"כ בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' ק"ה אך מ"ש חד בתרי בטל כ"כ בתשובה להרב המאה"ג אבד"ק רומליב דל"ש בזה חד בתרי עפמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ט והובא בפרמ"ג דדוקא בתרי הברורים אבל לא בספק וכ"כ בחוות דעת סי' ק"א ע"ש וא"כ כיון דעל כל אחד יש ספק שמא הוא הנדרס ל"ש חד בתרי בטל והארכתי בזה שם לא עת האסף פה ומפני כי אני טרוד ע"כ דברי מעטים דברי הכותב בנחיצה.